" 29 בנובמבר היה יום מיוחד מאוד עבור עידן. אחרי שישה חודשים של עבודה מאומצת, הפרויקט שלו עומד לעלות לאויר. במהלך חצי השנה האחרונה הוא השקיע את כל מרצו בפרויקט הזה ועשה את זה מכל הלב. לעתים זה היה על חשבון זמן בית עם משפחתו. פעמים רבות זה היה מעבר
חמש דרכים לסגור "כמו שצריך". 1. לעצור 2. להודות 3. לחגוג 4. ללמוד 5. להתאבל 1. לעצור. להאט. לנשום. לקחת את הזמן. אפילו כמה דקות. לא לעבור אוטומטית לדבר הבא. להשהות את המרוץ הבלתי נגמר. בסוף כל יום אני אוהב לקחת את הזמן. להישען אחורה ו"לסגור את היום". לחשוב
בשבוע שעבר הנחיתי "סדנת דיאלוג" למחלקה עסקית המונה כ-50 עובדים ומנהלים. ביקשתי מהם להתחלק לזוגות ולשבת מול אנשים שהם פחות מכירים. לאחר שהזוגות התמקמו הסברתי בקצרה ארבעה עקרונות מרכזיים ומיד נכנסנו לתרגיל הקשבה אמפטית בזוגות (שבו אחד מבני הזוג משתף והשני מקשיב). לאחר חמש דקות הקשבה, הנחיתי את "המקשיבנים" לפנות
בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים הקרובה. שניים מילדי נכנסים למסגרות חדשות: כיתה א' וחטיבת ביניים. עשרות חברים חדשים, מורות ומורים לא מוכרים, נהלים וסטנדרטים שונים, סביבה אחרת. בעוד כמה ימים יקבלו אלפי מורים ומורות, כיתות מלאות בתלמידים חדשים ומוכרים, כל אחד מהם עולם ומלואו. ביחד הם יעברו שנה אינטנסיבית ומלאה.
סוף יוני, זמן פרידה, זמן סגירות. אינטנסיביות של סוף שנה. סיום של תקופה. סיום של גן או בי"ס. סיום של חוג כזה או אחר. פרידה מקבוצת חברים. פרידה ממורה אהוב או ממחנכת יוצאת דופן. פרידה מסביבה מוכרת. פרידה משגרה ידועה. כיף של חופש גדול. התרגשות מטיול שכבר מגיע. לחץ מההתארגנות
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
בערב יום הזיכרון פרסמתי פוסט עם חמש מחשבות אישיות שעורר עורר הרבה תגובות (רובן נשלחו אלי באופן אישי). אחת התגובות (בהתייחסות למחשבה מספר חמש ולדבריו של רפי פרץ, הרב הראשי של צה"ל) התפתחה לדיאלוג הבא: היא: לרוני כאשר אני שומעת את הרב הראשי או את החזן מתפלל בטקס לחללי צהל
רוברטו דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות. אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות, הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום. מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד
אורית משתגעת מזה שהסגן שלה לא לוקח מספיק אחריות ולא מגדיל ראש. בעז מיואש כי הוא כבר בן 35 ללא זוגיות משמעותית ועדיין חי עם ההורים. גלית מתוסכלת כי היא לא מגיעה לעשות כמו שצריך כל מה שחשוב לה בעבודה והיא גם מלאת רגשות אשם על שהיא לא מבלה מספיק
ראיתי את העייפות והכאב בעיניים שלה מייד כשנפגשנו. כמה ימים לפני זה כששוחחנו בטלפון היא נשמעה אינטליגנטית, בעלת מודעות עצמית, רהוטה. מישהי שרוצה לקחת אחריות ולעשות שינוי במימדי חייה השונים אבל לא בטוחה איך. מחפשת את הדרך שלא מצאה עדיין. היא לא שיתפה יותר מדי ואמרה שתפרט כשניפגש. הבהרתי לה
תגובות אחרונות