מדי פעם אני פוגש ספר שהקריאה בו משפיעה עלי מאוד.ההשפעה הגדולה ביותר, היא אולי כזו שמשנה את התפיסה שלי בנוגע לעצמי או לעולם. "להיות בן תמותה" של אטול גוואנדה הוא אחד הספרים הללו.קראתי אותו לראשונה לפני כחמש שנים ומאז אני חוזר אליו שוב ושוב. הרעיון המרכזי שהתחדד שלי בזכות הספר
פניה לדרג מקבלי ההחלטות: זכרו שאתם "על הבמה" ושלמה שאתם עושים יש השפעה גדולה.התנהגו בצורה שילדיכם, נכדיכם והוריכם יהיו גאים בכם.התנהגו בצורה שתהיו גאים במי שאתם רואים שכשאתם מביטים במראה.הפסיקו ללבות שנאה ולשסות אנשים זה בזה.הפסיקו להאשים אחרים.התייחסו בכבוד זה לזה.הוו דוגמא אישית.הקשיבו.דברו אמת.שמרו על קוים אדומים ואל תחצו אותם.שלטו
לפני מספר חודשים השתתפתי בכנס תקשורת מיטיבה שאורגן ע"י קהילת "תודעה בריאה". שם ההרצאה שהעברתי היה "איך להכניס תקשורת מקרבת לארגון?" ואחד הדברים הראשונים שאמרתי בהרצאה הוא שתקשורת מקרבת היא לא משהו שמכניסים לארגון. תקשורת מקרבת היא לא חפץ שאפשר לקחת, להרים או להכניס לארגון. היא גם אינה מוצר שניתן להטמיע או לשדרג. תקשורת
בכפרים מסוימים בגוואטמלה, כשהולכים עם ילד חולה למרפא, לעולם לא אומרים "אני בריא אבל הילד שלי חולה". במקום זאת אומרים "המשפחה שלי חולה". באופן דומה, כשמלווים שכן למרפא, מקובל לומר "הכפר שלי חולה". תפיסת העולם בכפרים הללו היא שכולנו מחוברים: אנשים, בעלי חיים, טבע, העולם. כולנו חלק מאותה מערכת שלמה,
אתמול קיבלתי מייל מרגש מאורית, בעקבות סדנה שהנחיתי לקבוצה שהיא מובילה. אני משתף אתכם בחלק ממנו: "לקחתי קצת את הזמן כדי לקבל את המשוב שלחבר'ה על המפגש ונראה שהיה מפגש מאד משמעותי עבורם. הסימולציה בסוף הפילה כמה אסימוני תאוריה מתחילת המפגש והרגשתי שהם אשכרה יוצאים הביתה עם כלי. מי כמוני
השבוע לפני 86 שנים, ב- 6/10/1934 נולדו שני תינוקות שהשפיעו רבות על חיי. האחד, פרנציסק (אפרים) ויינברגר ז"ל, אבי, נולד ברומניה. השני, ד"ר מרשאל רוזנברג ז"ל, יוצר גישת התקשורת המקרבת, נולד בארה"ב. אבי נפטר בפברואר 2010, מרשאל נפטר בפברואר 2015. מרשאל פיתח גישה מופלאה אשר משפיעה על חייהם של מיליוני אנשים בכל העולם. אבי
בשבועיים האחרונים, בהמשך לפוסט "פיתוח מומחיות", "שיחקתי" קצת עם הרצון שלי. ("שיחקתי" = בדקתי בסקרנות מה קורה איתו ואיתי בכל מיני מצבים.) הנה 11 למידות אישיות על הרצון שלי: 1. לפעמים אני יודע מה אני רוצה ולפעמים איני יודע. כששואלים אותי "מה אתה רוצה עכשיו?", לא תמיד אני יודע. לא
שלום, אני שמח לעדכן שבעוד שלושה שבועות בדיוק (ביום שישי ה- 19/7/19), אנחה סדנת תקשורת מקרבת להורים וילדים. 8 דברים מיוחדים מאפיינים את הסדנה הזו: 1. הסדנה פותחה במשותף ע"י בני רועי (בן 11) ועל-ידי ואנו גם ננחה אותה ביחד. 2. בסדנה לא תהיה הרצאה "יבשה". יהיו הרבה תרגולים, צחוקים, פעילויות ומשחקים המבוססים על קלפי הרגשות והצרכים. 3. הכניסה לסדנה
לפני זמן מה, מישהו עשה משהו שלא אהבתי. הפעולות שלו היו טריגר חזק עבורי למספר מחשבות ורגשות: – האמנתי שהוא עשה את זה בכוונה, בצורה בוטה ומאחורי הגב שלי. – היתה בי שיפוטיות רבה כלפיו וכלפי המעשים שלו, האמנתי שהיה אסור לו לעשות את זה. – כעסתי על ההתנהלות שלו,
אנחנו אף פעם לא חייבים לעשות כלום "אני נאלצת לבטל את הפגישה שלנו, כיון שהבן שלי חולה ואני צריכה לצאת מוקדם." לא את לא. את לא נאלצת לבטל. ואת לא צריכה לצאת מוקדם. את מעדיפה לבטל ואת רוצה לצאת מוקדם. כי הבן שלך חולה. וכי חשוב לך להיות איתו. יכול
תגובות אחרונות