אני זוכר בבהירות והתרגשות את היום ההוא באוקטובר 2007, היום שבו פגשתי לראשונה את הרייקי.באותו יום יצאתי לחופשה מיוחדת בת כחודשיים מהעבודה,וממש התחשק לי ללמוד משהו חדש, מעצים ומשמעותי.לא היה לי מושג מה.ואז קיבלתי המלצה חמה ממספר כיוונים שונים ללמוד רייקי.האמת, לא היה לי מושג מה זה, אבל משהו בי
מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לקרוא וללמוד. עברתי כמה וכמה שינויים בחיי, אבל הכמיהה הזו לקריאה, ללמידה ולהתפתחות לא השתנתה עם הזמן.כאדם בוגר, מסביבות שנות ה-20 שלי ואילך, אני נמשך בעיקר לספרי עיון ופחות לסיפרות יפה. לפני כשלושים שנה כדי "לצרוך" ספר איכותי הייתי רוכש אותו בחנות או
לפני כשלוש וחצי שנים בתקופה שמרגישה כמו גלגול חיים אחר,התראיינתי בפודקאסט "עושים שינוי" של חברי ערן שטרן.אחת השאלות שהוא שאל אותי לקראת סוף השיחה היתה ממש חזקה עבורי והולכת איתי מאז.אפשר לשמוע בהקלטה (דקה 1:39:50) שלאחר שערן שואל את השאלה,אני שותק במשך מספר שניות ארוכות, בזמן שגלגלי המוח שלי עובדים.שאלה משמעותית היא שאלה שגורמת לך
מה המטרה שלכם? לאן אתם רוצים להגיע?על שתי השאלות הללו נכתבו אינספור ספרים ומאמרים. בחיפוש קצר תמצאו שלל פודקאסטים והרצאות מוקלטות בנושא. ניתן להגדיר יעדים אישיים, עסקיים, בריאותיים, משפחתיים, חברתיים, כלכליים ועוד ועוד.מטרה מוגדרת היטב ממקדת אותנו ומגדילה משמעותית את הסיכוי שנגשים אותה.השפעתה של הגדרת מטרות ויעדים על חיינו עצומה. אבל לא
לפני קצת יותר משבע שנים, כתבתי פוסט בשם "אנשים שאני רוצה לעבוד איתם",שבו שיתפתי במאפיינים של אנשים שאני שמח לעבוד איתם,שבאינטראקציה איתם אני מרגיש סיפוק, משמעות והנאה. הפוסט היה סוג של רפקלציה על תקופה בת מספר חודשים,שבה העברתי עשרות סדנאות ועבדתי עם מאות אנשים,מתוך ניסיון לחדד לעצמי מה הופך סדנה
באוקטובר 2022 חברים מהצוות שלי החליטו לצאת למסע עיבוד חוויות לחימה וחיים בהובלת עמותת "בשביל המחר".התלבטתי מאוד אם לצאת למסע הזה.התנאים לא היו אופטימליים מבחינתי והיו לי מספיק סיבות ותירוצים לומר "לא".לא כל כך התאים לי להתנתק מהבית ומהמשפחה והיה לי חשש שזה יהיה "סתם שבוע מתיש של חפירות".בסופו של דבר
בחודשים האחרונים אני עוסק הרבה בנושא מיקוד תשומת הלב.עם השנים מתחדדת לי ההבנה שתשומת הלב היא המשאב הכי חשוב שלנו,משאב המשפיע עלינו יותר מכל משאב אחר. מה הכוונה? איך זה קורה בדיוק? ברגע זה קורים סביבנו, במדינה ובעולם, אינסוף דברים.יכולת הקליטה והעיבוד שלנו מוגבלים ולא אינסופיים,ולכן, מתוך אותו אינסוף דברים שקורים
כשהייתי בן 10 צפיתי ביחד עם אחי הגדול בסרט "קונאן הברברי"והתלהבתי מסצנות האקשן ומהשרירים המפותחים של כוכב הסרט ארנולד שוורצנגר.כשנתיים לאחר מכן התענגתי על סרט המתח-פעולה העתידני "שליחות קטלנית",שבו מגלם שוורצנגר רובוט קטלני בגוף אדם המגיע מהעתיד לחסל את האנושות.אלו היו שני הסרטים הראשונים בכיכובו, ואחריהם הגיעו רבים אחרים, חלקם
לפני כשבועיים השתתפתי בשיעור היוגה הראשון שלי.מאז, השתתפתי בעוד שלושה או ארבעה שיעורים.הרמה הנוכחית שלי מאוד ראשונית,המיומנות והביצועים במקום שונה משל מרבית האנשים סביבי. יש משהו חזק בחוויה של להיות "מתחיל":לא לדעת, להיות בעל מיומנות נמוכה,להתאמץ לנסות לעשות את מה שאחרים עושים,וגם אז לא להצליח או לעשות משהו שמרגיש ונראה
[**המסר הנוכחי מכיל המלצה על 6 ספרים, מתנה שניתן להנות ממנה, והזמנה לקורס שייפתח אחרי החגים**] לקראת סדנה לפורום מנכ"לים שאני מתוכנן להנחות לאחר החגים,התבקשתי ע"י המארגנים לשלוח רשימה של 5-6 ספרים מומלצים בנושאי תקשורת, הקשבה וקשר אנושי.הם רוצים לחלוק את הרשימה הזו עם המנכ"לים, ולצ'פר כל מנכ"ל/ית בספר מתנה
תגובות אחרונות