מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לקרוא וללמוד. עברתי כמה וכמה שינויים בחיי, אבל הכמיהה הזו לקריאה, ללמידה ולהתפתחות לא השתנתה עם הזמן.כאדם בוגר, מסביבות שנות ה-20 שלי ואילך, אני נמשך בעיקר לספרי עיון ופחות לסיפרות יפה. לפני כשלושים שנה כדי "לצרוך" ספר איכותי הייתי רוכש אותו בחנות או
לפני מספר שעות נחתנו מחופשה משפחתית מדהימה (בהרכב חלקי) בת כשבוע ביוון ההררית.עד הרגע האחרון לא הייתי בטוח אם נטוס.זה גם בגלל ביטול טיסה אפשרי שנתון להחלטת חברת התעופה,ומעבר לכך, לאור חוסר הוודאות, האפשרות להסלמה ולמצבים מתפתחים,אני בדרך כלל מעדיף להשאר קרוב לבית ולמשפחה. יש בי חגיגה כפולה עכשיו.גם על
אני כותב את המילים הללו ביום שישי בצהריים.לפני כשעתיים הג'ודוקה הישראלית רז הרשקו ניצחה בקרב ועלתה לחצי הגמר באולימפיאדה.היא במרחק ניצחון אחד ממדליה, ואם תנצח בשני הקרבות הבאים היא תזכה במדליית זהב.מרגש לראות אותה עולה על המזרן ונלחמת.אתמול ישבנו כל המשפחה ביחד בסלון וחגגנו בשמחה מתפרצת את המדליות של פיטר
כשמנהלים/הורים/מורים/[הוסיפו את החסר]שואלים "איך מגבירים מוטיבציה?"הם בעצם מתכוונים לשאול:"איך גורמים לעובד/ילד/תלמיד/[הוסיפו את החסר]לעשות את מה שאני רוצה שהוא יעשה?" **כשמנהלים/הורים/מורים/[הוסיפו את החסר]שואלים "איך מגבירים מוטיבציה?"הם מניחים או מאמינים שלעובד/ילד/תלמיד/[הוסיפו את החסר]אין מספיק מוטיבציה ושצריכה להיות לו יותר. **5 נקודות שכדאי לחשוב עליהן או לשקול אותן בהקשר של מוטיבציה: 1. בכל רגע נתון, ב 100% מהמקרים, לעובד/ילד/תלמיד/[הוסיפו את החסר] יש
למילים יש כוח.הן יכולות להרים ולהוריד, לקרב ולהרחיק, לחזק ולהחליש, להרבות טוב ולהרבות רע. את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש לכמה מילים שפגשתי השבוע ושהיתה להן השפעה מיטיבה עלי. **ברנה בראון כותבת על חמלה וגבולות בספרה "מושלמים כפי שאנחנו": "אחד המכשולים המשמעותיים ביותר (והבלתי מאוזכרים ביותר) הניצבים בפני תרגול של חמלה הוא
יש בי הכרת תודה עצומה לדליה שלפני מספר שנים הכירה לי את רחל נעמי רמן והמליצה לי לקרוא את ספריה."ברכות סבי" ו"חוכמה משולחן המטבח" הם מהספרים המרגשים, האנושיים והמשפיעים שקראתי.מאז, בהרבה מאוד סדנאות ותהליכים שאני מנחה, אני מזכיר אותה ואת ספריה, משתדל "להעביר את זה הלאה". בימים האחרונים אני זוכה להנחות מטעם
תרגול תשומת הלב הרביעי – על דיבור אוהב והקשבה עמוקה "מתוך מודעות לסבל הנגרם ע"י דיבור ללא תשומת-לב וחוסר היכולת להקשיב,אני מתחייב/ת לטפח דיבור אוהב והקשבה בחמלה, כדי להקל על סבל וכדי להביא לפיוס ושלוםבתוכי, באחרים ובקרב אומות וקבוצות אתניות ודתיות שונות.ביודעי שמילים יכולות להסב אושר או לגרום סבל,אני מתחייב/ת
את הפוסט השבוע אני בוחר להקדיש לארבעה ציטוטים-קטעים שקראתי השבוע.לשיר של שניקה שקד נחשפתי לראשונה רק לפני מספר ימים,את הציטוטים האחרים אני מכיר כבר שנים ומדי פעם מביא אותם.כולם מדברים אלי ונוגעים בי:הם מזכירים לי את חשיבות הנוכחות וההקשבה,מדגישים את האחריות למחשבות, למילים ולמעשים שלנו,ומחדדים את השילוב המופלא ומעורר הענווה
השבוע בחרתי לפתוח שתי סדנאות מנהלים שהנחיתי עם שרטוט של קו אופקי שחור על הלוח.חילקתי את הקו לשלושה מקטעים ואמרתי למשתתפים שבעוד רגע ארצה לשמוע מה המספר שהם נותנים לכל מקטע.התרגילון הקצר הזה, כשאין להם מושג עדיין מה מייצגים המקטעים עורר את סקרנותם.לעת עתה זכיתי בקשב ובתשומת הלב שלהם. התחלתי
"מה שלומך?" הפכה בימים האלה לאחת השאלות הכי נפוצות, ושהכי מורכב או מעצבן לענות עליהן.האם מי ששואל אותי באמת רוצה לדעת או שזו שאלה נימוסית כזו?האם אני באמת רוצה לשתף, או שאני מעדיף לתת תשובה כלשהי ושנעבור הלאה? בימים שאינם הימים הללו, "אני בסדר" היא אחת התשובות הכי נפוצות לשאלת "מה
תגובות אחרונות