אתי הילסום נולדה באמסטרדם בשנת 1914.היא נרצחה בשואה והשאירה אחריה יומנים אנושיים, מרגשים ומלאי עוצמה.היומנים נכתבו בשנים 1941-1943, במהלך מלחמת העולם השניה, כשאתי בשנות העשרים המאוחרות לחייה.הקטעים הבאים הם מתוך יומניה שנערכו לספר, שבין היתר תורגם לעברית בשם "השמיים שבתוכי". כשאני קורא את מילותיה של אתי הילסום מתעוררות בי שתי מחשבות-תחושות
מדי פעם אני פוגש ספר שהקריאה בו משפיעה עלי מאוד.ההשפעה הגדולה ביותר, היא אולי כזו שמשנה את התפיסה שלי בנוגע לעצמי או לעולם. "להיות בן תמותה" של אטול גוואנדה הוא אחד הספרים הללו.קראתי אותו לראשונה לפני כחמש שנים ומאז אני חוזר אליו שוב ושוב. הרעיון המרכזי שהתחדד שלי בזכות הספר
סב מספר לנכדתו סיפור: "זהו סיפור עתיק מאוד, מתקופת הנביא ישעיהו: לפי הסיפור אלוהים אמר שהוא ירשה לעולם להתקיים כל עוד יהיו בו שלושים ושישה צדיקים, אנשים המסוגלים להיענות לסבל שהוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אותם שלושים ושישה איש קרויים "ל"ו הצדיקים". אם בזמן כלשהו יהיו בעולם פחות משלושים
ידיעות אחרונות מקדיש מוסף שלם היום (ערב סוכות) לעידן רייכל ולעשרים שנות היצירה שלו. הצצתי במוסף הזה הבוקר בבית קפה מקומי, ושקעתי בו למשך דקות ארוכות. מרוב התלהבות והתרגשות, קניתי לעצמי את עותק בחנות סמוכה, כדי שאוכל לקרוא את כולו ושיישאר לי למזכרת. לפני עשרים שנה עידן רייכל היה בתחילת
את עמי אילון פגשתי לראשונה באוקטובר 1992, בטקס סיום המסלול שלי. עמדתי זקוף על רחבת המסדרים גאה ונרגש, מוקף בחבריי למחזור, כשעל הטריבונות שמולנו מאות בני משפחה וחברים. זה היה רגע לפני סיום הטקס וברקע התנגנה "התקווה". האנדרנלין בשמיים. בעוד שניה נעיף את הכומתות באויר, נרוץ לכיוון המזח, נטפס על
לפני מספר שנים היתה לי הזכות ללמוד עם ד"ר יאיר כספי במסגרת תוכניתו "פסיכולוגיה ביהדות". הוא אחד המורים המשפיעים על חיי וחלק מהמושגים ומהרעיונות שקיבלתי ממנו מלווים אותי גם כיום. הדבר הכי חזק שלקחתי מתהליך הלימוד עם יאיר הוא ההכרה באנושיות ובמוגבלות האנושית. גם שלי, וגם של כל אלו שסביבי.
לפני שמתחילים לעבוד ביחד מקובל לחתום על חוזה עבודה. חוזה עבודה הוא מסמך משפטי המאגד בתוכו את הזכויות וההטבות השונות שצפוי לקבל העובד ושהארגון מחויב לספק אותם בתמורה לשעות העבודה שמוסכם עליהם. החוזה מתמקד במידה ניכרת בדברים החומריים ומטרתו ליצור בהירות שתשרת את העובד ואת המעסיק ותמנע אי-הבנות. לתפיסתי, ארגונים הם
אירוע מנהיגות שנתי. מאות מנהלים ומובילים עסקיים, ציבוריים, חינוכיים וחברתיים מארגונים שונים מסיימים יומיים וחצי של דיוני עומק, שולחנות עגולים, ניתוחי אירוע, הרצאות מעוררות השראה של מרצים מהשורה הראשונה ומפגשי הכרות חברתיים. הסשן האחרון מוקדש לסבב סיכום ושיתוף אישי בקבוצות של כעשרה משתתפים המאפשרות שיח קשוב ואינטימי. אני יושב במעגל,
ארבעה סוגים של "אני רואה אותך": 1. "אני רואה אותך" של יום-יום "איך עברה הפגישה היום?" כשאנחנו שואלים מישהי "איך עברה הפגישה שלך היום?" אנחנו בעצם אומרים לה בין השורות: אני יודע שזה משהו שעברת היום ושזה העסיק אותך. מעניין אותי לשמוע איך היה לך כי את מעניינת אותי. חשוב לי
"לפעמים התפילות החזקות ביותר הן גם הפשוטות ביותר. פעם, כששכבתי על שולחן הניתוחים וחיכיתי להרדמה, לקח אחד המנתחים את ידי ושאל אם אני רוצה להצטרף אליו ואל צוות המנתחים בתפילה. נדהמתי ועניתי בחיוב. הוא אסף את הצוות סביב שולחן הניתוחים לרגע של שקט, ואחר כך אמר בשקט: 'הלוואי שיהיה לנו
תגובות אחרונות