אתמול עשינו בעבודה הרמת כוסית וירטואלית לקראת ראש השנה.בחדר בפ"ת היו קרוב למאה אנשים, ועל קו הטלפון-וידאו עוד מספר דומה.התחלנו מכמה מילים של גלעד שגיסו אבינתן אור חטוף בעזה.בזמן שגלעד סיפר על גיסו ובירך לקראת השנה החדשה מבטו של אבינתן ננעץ בנו מבעד לשקף המוצג.בחדר שעד לפני כמה דקות היה
במוצ"ש האחרון נסעתי עם משפחתי לכיכר החטופים.זה היה ערב קורע לב.הדוברים, בני משפחות החטופים, זעקו את תחינתם ואת כאבם,כמו חיות פצועות שנלחמות על הגורים שלהן.לצדנו היו כמה אלפי משתתפים, רק אלפים בודדים באירוע כל כך עצוב וטרגי.בדרך חזרה הביתה התחילו להגיע השמועות על חילוץ שש הגופות,וכמה שעות מאוחר יותר התפרסמו
כשעבדנו על מקרה במהלך סדנה שהנחיתי לפני זמן מה, אחת המשתתפות טענה בלהט: "אני במקומו, לעולם לא הייתי פועלת כפי שהוא פעל.לא משנה מה המצב ומה הסיבות, אסור לעשות את זה." נראה לי שהיא דיברה ממקומה.מנקודת המבט שלה. אני די בטוח שהיא במקומו, במצבו, מתוך תפיסתו ואמונתו,היתה פעולת בדיוק כמוהו. כשאני מאמין שאם "אם
הבוקר נזכרתי באירוע שחוויתי לפני כארבעים שנה.זה היה בתחילת שנות השמונים, בתקופת החופש הגדול.אני בגיל בית הספר היסודי, עולה לכיתה ה' או ו' או משהו כזה.היו אז הרבה פחות ערוצים בטלוויזיה ומחשבים אישיים.הסמארטפונים ו"בעיית המסכים" עוד לא נולדו.את מרבית הזמן הפנוי הייתי מבלה בשכונה עם חברים. באותו קיץ, יצא לשוק
שלום,בסיומו של עוד שבוע אינטנסיבי, סוער ועצוב,אני בוחר לשתף אתכם בשני טקסטים שנגעו לליבי ושחיזקו אותי. הטקסט הראשון נכתב לפני מספר שבועות ע"י אחד הכתבים (ימני בדעותיו) במערכת "עולם קטן": "אפשר וצריך לשנות ולפעול.לא חייבים לעשות את זה בהוצאת לשון, אפשר בחיוך ובחיבוק, ביכולת להיות עם מישהו אחר בכאבו.זה שריר
בימים האחרונים הנחיתי מספר סדנאות שונות בנושאי תקשורת ומערכות יחסים. אני "טוחן" את התכנים הללו כבר מעל 15 שנים ונדהם איך כמעט בכל סדנה עולים דברים חדשים ואיזו אנרגיה חזקה, חוויתית ומרגשת מתפתחת בחדר. ברמה האישית – אני ממש נהנה לחזור לסדנאות פרונטליות מרובות משתתפים וגם מרגיש את האינטנסיביות שהן
בכפרים מסוימים בגוואטמלה, כשהולכים עם ילד חולה למרפא, לעולם לא אומרים "אני בריא אבל הילד שלי חולה". במקום זאת אומרים "המשפחה שלי חולה". באופן דומה, כשמלווים שכן למרפא, מקובל לומר "הכפר שלי חולה". תפיסת העולם בכפרים הללו היא שכולנו מחוברים: אנשים, בעלי חיים, טבע, העולם. כולנו חלק מאותה מערכת שלמה,
אתמול קיבלתי מייל מרגש מאורית, בעקבות סדנה שהנחיתי לקבוצה שהיא מובילה. אני משתף אתכם בחלק ממנו: "לקחתי קצת את הזמן כדי לקבל את המשוב שלחבר'ה על המפגש ונראה שהיה מפגש מאד משמעותי עבורם. הסימולציה בסוף הפילה כמה אסימוני תאוריה מתחילת המפגש והרגשתי שהם אשכרה יוצאים הביתה עם כלי. מי כמוני
בסדנאות שאני מנחה ובתהליכים שאני עובר ומלווה, לאחריות, בחירה, תרומה, חמלה ואמפטיה יש מקום מרכזי. הנושאים הללו מהווים מרכיבים יסודיים בתפיסה הנוכחית שלי, שהתפתחה והתהוותה במהלך השנים האחרונות. הנה מספר מחשבות על אחריות, תרומה, אשמה, חמלה, אמפטיה ויצירת מציאות: אחריות יש לנו אחריות מלאה על המחשבות-רגשות-מילים-מעשים שלנו. האחריות המלאה שלנו אינה מורידה
עשרים בעיות תקשורת נפוצות: 1. אנשים מפרשים משהו שאמרנו שונה ממה שהתכוונו אליו. 2. אנשים מוציאים דברים שאמרנו מהקשרם. 3. אנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי לנושא שבעינינו הוא שולי יחסית. 4. אנשים מייחסים חשיבות קטנה מדי (או לא מייחסים חשיבות בכלל) לנושא שבעינינו הוא מרכזי ומהותי. 5. אנשים לוקחים אישית משהו שהתייחסנו אליו (למרות שלא
תגובות אחרונות