בתקופה האחרונה אני מרגיש סוג של עייפות-כבדות-מועקה מתמשכת, שבאה, הולכת ושוב חוזרת.תחושה שנמצאת שם כל הזמן, ברקע או בקדמת הבמה, שאינה נובעת מחוסר שינה או מעומס יתר של עבודה.היא יותר תוצר של מורכבות ואינטנסיביות שנמשכים כבר תקופה ארוכה מאוד.אני חווה את זה לא אחת בתוכי, וזה גם עולה כל הזמן
שיתוף אישי:אני נקי מ-Ynet כבר שלושה שבועות שלמים.בעשרים ואחד הימים האחרונים לא נכנסתי לשם אפילו פעם אחת. עד לא מזמן, בכל יום הייתי נכנס לאתר הזה כמה פעמים ביום כדי להתעדכן.אני לא יודע כמה פעמים בדיוק, אולי עשרות ביום.לפעמים סתם כשהיה לי רגע פנוי, משעמם, או כשחיכיתי למשהו או למישהו.בכל
למילים יש כוח.הן יכולות להרים ולהוריד, לקרב ולהרחיק, לחזק ולהחליש, להרבות טוב ולהרבות רע. את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש לכמה מילים שפגשתי השבוע ושהיתה להן השפעה מיטיבה עלי. **ברנה בראון כותבת על חמלה וגבולות בספרה "מושלמים כפי שאנחנו": "אחד המכשולים המשמעותיים ביותר (והבלתי מאוזכרים ביותר) הניצבים בפני תרגול של חמלה הוא
תרופת הפלא א':איזה חומר ניתן לפזר על אדמה שהוזנחה במשך שנים,ושכעת היא מלאת עשבים שוטים, קוצים וצמחי בר,אשר יהפוך אותה לגינה פורחת ומלאת עצי פרי בתוך שעתיים? תרופת הפלא ב':איזו שיטה מהפכנית ניתן להפעיל במערכת יחסים שהוזנחה במשך עשור,ושכעת היא מלאת מטענים, שיפוטים, פצעים מוגלתיים וחוסר אמון,אשר תהפוך אותה למופלאה,
לפני מספר שנים שמתי לב שיש מספר רגשות מסוימים שאני מרגיש שוב ושוב בהמון מצבים ואירועים.בהשוואה לרגשות אחרים, הרגשות המסוימים הללו היו הרבה יותר נפוצים עבורי.הייתי מרגיש אותם עשרות פעמים ביום, בעוצמות משתנות.במבט לאחור, נראה לי שכמעט בכל שעה נתונה הם היו עולים.הרגשות הללו, שהיו עולים בי כל הזמן היו
את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש למילים של טיך נהאת האן,נזיר זן וייטנאמי, סופר ופעיל שלום שנפטר לפני מספר שנים. וכך הוא כותב על המקום שבו הקרב מתחיל: "כאשר מישהו אומר לך משהו לא נעים, ייתכן שתרצה להגיב מיד.זה המקום שבו הקרב מתחיל.הדרך המורגלת הזו של תגובתיות, יוצרת מסלול שחצוב היטב במוחך.כאשר
לפני כשבועיים השתתפתי בשיעור היוגה הראשון שלי.מאז, השתתפתי בעוד שלושה או ארבעה שיעורים.הרמה הנוכחית שלי מאוד ראשונית,המיומנות והביצועים במקום שונה משל מרבית האנשים סביבי. יש משהו חזק בחוויה של להיות "מתחיל":לא לדעת, להיות בעל מיומנות נמוכה,להתאמץ לנסות לעשות את מה שאחרים עושים,וגם אז לא להצליח או לעשות משהו שמרגיש ונראה
"לשרוף את הספינות" הוא ביטוי המבוסס על סיפורו של מנהיג צבאי ספרדי בשם קורטז,שבמאה ה-16, במהלך מלחמתו באימפריה האצטקית ונסיונו לכבוש את מקסיקו,הורה לחייליו לשרוף את כל ספינותיהם לאחר שהגיעו לחופי מקסיקו.הפעולה הזו נועדה להגביר את המוטיבציה והמחויבות של חייליו, על ידי העלמת אפשרות מילוט ונסיגה.הדרך האפשרית היחידה עבורם להישאר בחיים
יעל ארד מתארת בספרה "ראשונה" רגע מכונן שהתרחש כשהיתה בת 16.היא נסעה למחנה אימונים גדול באוסטריה, המחנה האמיתי הראשון בחייה.במהלך המחנה היא התאמנה מול מתחרות מהנבחרות הטובות בעולםוהתחככה מקרוב עם מקצועניות ברמה הגבוהה ביותר שכבר זכו בתארים ובאליפויות עולם.בסוף אחד האימונים, כשהיא שוכבת על המזרן ועושה תרגילי גמישות, היא מסתכלת
ג'ואנה מייסי היא סופרת, מנחת סדנאות ואקטיביסטית העוסקת רבות בנושאים של שינויים מורכבים, סבל וחמלה. בספרה Active Hope היא מבחינה בין שתי משמעויות שונות שניתן לייחס למילה "תקווה". המשמעות הראשונה – Hopefulness – תקווה, אמונה וביטחון שתוצאה מסוימת שאנו מצפים לה תתרחש. האמונה והביטחון הללו מגבירים בנו את המוטיבציה ומעודדים אותנו לפעול. אם אנו
תגובות אחרונות