יש רעיון בספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי,שקראתי לראשונה לפני למעלה שלושים שנה, שנגע בי מאוד ושמלווה אותי מאז:תארו לעצמכם, שאתם מתעוררים בוקר אחד ומגלים שכל חייכם טיפסתם על הסולם הלא נכון.אפשר למשל לטפס במעלה הקריירה בהצלחה רבה, כדי לגלות שלאורך השנים פגעתם בבריאותכם,או הזנחתם את
שש ההחלטות הכי חשובות שלך (לבני נוער) מתוך הספר “The 6 Most Important Decisions You'll Ever Make” מאת שון קובי (תרגום חופשי – רוני ויינברגר): 1. בית ספר – מה אתה הולך לעשות בנוגע להשכלה שלך? 2. חברים – איזה סוג חברים תבחר ואיזה סוג של חבר תהיה? 3. הורים – האם אתה הולך להסתדר עם
פעם קראו לזה ניהול זמן. יש כאלו שקוראים לזה כך גם היום. אני קורא לזה אחרת. עבורי זה ניהול תשומת לב, נוכחות, אנרגיה… השם המדויק פחות משנה. מה שיותר משנה זו המהות. אני מאמין שהמשאב הכי יקר וחשוב שלנו הוא תשומת הלב שלנו. הבחירה הכי חשובה שלנו היא מה אנו עושים עם תשומת הלב שלנו. בכל רגע
הרעיון לקבוצת "7 ההרגלים" נוצר לפני כחודש וחצי. בשבועות האחרונים חלק לא קטן מהאנרגיה שלי הוקדש לבניית התוכנית ולגיבוש הקבוצה. השלב זה מסתיים כעת, והתוכנית תחל מייד לאחר החגים. עצירה למספר חגיגות ולהכרות תודה: א. אני עוצר את ההרשמה במועד שהגדרתי, עומד במילה שלי. לעצמי ולאחרים. ** ב. תהליך גיבוש הקבוצה דרש
כשאנו עומדים בצומת דרכים, מתלבטים בנוגע לבחירה מסוימת, או שוקלים החלטות אפשריות במצב נתון ישנו משהו שתמיד נמצא שם איתנו. לפעמים הוא דוחף אותנו ולפעמים הוא עוצר אותנו. המשהו הזה הוא פחד. חשש. סביר להניח שברגע נתון יהיו שם אפילו כמה כאלו בתוכנו. בדרך כלל זה יהיה חשש לשלם מחירים מסוימים.
חבר שאני אוהב ומעריך שיתף אותי השבוע: "בשבועות האחרונים הגדרתי לעצמי איך אני רוצה שהקשר שלי עם ילדיי ייראה. ניסחתי לעצמי בכמה משפטים את 'תמונת ההצלחה' של הנושא הזה שכל-כך חשוב לי. התהליך ארך מספר שבועות כשבכל פעם דייקתי את זה קצת יותר. השבוע סיפרתי על כך לילדיי הבוגרים ושאלתי אם יעניין
באפריל 2013 כתבתי את הפוסט "5 ספרים ששינו את חיי". כל אחד מהספרים הללו היה משמעותי מאוד עבורי, הניע והאיץ תהליכים שעברתי, השפיע רבות עלי ועל חיי. ** בחרתי לקרוא לפוסט "5 ספרים… " ולא "5 הספרים…", כיון שהיו הרבה יותר מ-5 ספרים. איני בטוח שאצליח לבחור את 5 הספרים גם אם
ביום ראשון השבוע, ערב ראש השנה, פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ח, פוסט שסגר רצף של שלוש שנות כתיבה יומית. התייחסתי בו למוטיבציה שהניעה אותי, לתהליך שעברתי ולהתלבטות שיש לי לגבי המשך הכתיבה היומית. התגובות וההתייחסויות השונות שקיבלתי ריגשו אותי וחיממו את ליבי. ביום שאחרי, למרות שלא הגעתי להחלטה האם להמשיך או
" את מבינה, צריך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, רק כדי להישאר במקום". ~ מלכת הלבבות לאליס בארץ הפלאות מחנכים אותנו שמספיק זה לא מספיק. בבית הספר, מספיק זה קרוב לנכשל, רחוק מאוד מטוב מאוד או ממצוין. מאלפים אותנו שכמה שיותר, זה יותר טוב. יותר חזק, יותר מהר, יותר גבוה.
ציטוט: " דאג האמרשלד, שהיה מזכיר האו"ם העיר פעם הערה עמוקה ורבת משמעות: "הרבה יותר אצילי לתת את כולך לאדם אחד מאשר לטרוח ולעמול על הצלת האנושות כולה." אני מבין את משמעות הדברים כך, שגם אם אני מקדיש שמונה, עשר או שתים עשרה שעות ביום, חמישה, שישה ואפילו שבעה ימים
תגובות אחרונות