כבר חודשים שאני בתחושה שאני לא עושה מספיק.במוצ"ש האחרון החלטתי שמהשבוע אני מעלה הילוך.עמדתי בכיכר החטופים באירוע שהיה הכי עוצמתי עבורי מכל האירועים שהשתתפתי בהם עד כה.אני לא יודע לשים האצבע בצורה מדויקת על למה זה היה כזה חזק דווקא השבוע –אולי בגלל המספר הבלתי נתפס של 400 ימים,אולי בגלל
התנצלותי על פוסט "כבד" ועל סרטון שאינו קל לצפייה. 62 שניות. יש מצבים שבהם זה כבר מאוחר מדי. נקודות אל-חזור שהחיים אחריהן כבר לא אותו דבר. בחיים הן מגיעות בהפתעה, ללא הדרמה, בניית המתח והמוסיקה שיש בקולנוע או בטלוויזיה. רגע אחד רגיל לגמרי ושניה לאחר מכן אנו בנקודת אל-חזור. פעמים
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
תגובות אחרונות