להיות כאן ועכשיו בסשן הסיום של הקורס, רונה ואני ביקשנו מהמשתתפים לעמוד ליד הדבר האחד (מתוך כ- 16) שהם היו רוצים לפתח אצלם. להכניס יותר לחייהם. כשליש מהמשתתפים בחרו באותו נושא מסוים. כל שאר המשתתפים התפזרו בין שאר 15 הנושאים. מעניין. עבור אף אחד מהמשתתפים הנושא המסוים הזה אינו חדש.
הרבה לפני השיר של הראפר תאמר נאפר שכלל בין היתר משפטים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש… הרבה לפני שהשרה מירי רגב יצאה מהאולם, חזרה אל האולם, נאמה, נקטעה ושוב נאמה… הרבה לפני שהמשתתפים בטקס פרסי אופיר לקולנוע ישראלי מחאו כפיים, צעקו בוז, נטשו או נשארו… הרבה לפני שהעיתונים ומהדורות החדשות
לתובנה שאציג בעוד רגע הגעתי לאחרונה. אני חווה אותה כמרגשת ומשמעותית במיוחד והיא מחזיקה עבורי "קוד" פשוט, מעשי ועמוק לחיים. איני מתיימר לומר שזהו "הקוד" (בה' הידיעה) או שהוא יותר חשוב/טוב/משמעותי/עוצמתי ממשהו אחר. אני כן יכול לומר בלב שלם שעבורי "הקוד" הזה תורם לבהירות, יוצר רוגע ומנחה את דרכי פעמים
ביומיים האחרונים השתתפתי בכנס מנהיגות מיוחד של ארגון "מעוז". שלושים ושלוש שעות אינטנסיביות מלאות פעילויות ודיונים בחברת כשבעים נשים וגברים בתפקידי ניהול ומנהיגות שונים בחברה הישראלית. אתמול, לקראת ארוחת הצהריים, במהלך אחד הסשנים שעברנו, תפשו את תשומת לבי שני מנהיגים מרתקים: הראשון – פורץ דרך בדרכו הייחודית, אמיץ ויצירתי במיוחד.
בקשה היא מחווה של נדיבות. כשאנו מבקשים משהו מאדם מסוים אנו נדיבים אתו. מכיוון שאנו נותנים לו את האפשרות להיות משמעותי עבורנו, לעשות משהו חשוב בשבילנו, להעשיר את חיינו, או לתרום לנו בצורה כלשהי. אתמול שלחתי סמס לחברה קרובה וביקשתי להתייעץ אתה בנושא מסוים. בדקתי אם היא זמינה ואם יש
"הגיוני שבני משפחה שלי שחיים בחו"ל לא מתקשרים לשאול לשלומנו? יש משהו שאני לא מצליחה לראות מכאן?" את השאלות הללו פרסמה ידידתי רונית אידלמן לפני יומיים, בעיצומו של "צוק איתן" בפייסבוק. היא קיבלה כמה וכמה תגובות. הנה חלק מהן: "אולי יש לנו את אותם קרובים – גם קרובי לא מתקשרים
בערב יום הזיכרון פרסמתי פוסט עם חמש מחשבות אישיות שעורר עורר הרבה תגובות (רובן נשלחו אלי באופן אישי). אחת התגובות (בהתייחסות למחשבה מספר חמש ולדבריו של רפי פרץ, הרב הראשי של צה"ל) התפתחה לדיאלוג הבא: היא: לרוני כאשר אני שומעת את הרב הראשי או את החזן מתפלל בטקס לחללי צהל
לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל. לצורך הסיפור אקרא לו יאיר. לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה. בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות. אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא
מזכירה של סמנכ"ל בחברה ידועה בארץ יצרה איתי קשר כדי לתאם פגישה בינינו. הוא שמע עלי ומעוניין לבדוק איך אוכל לעזור לו ולארגון שלו. התלהבתי. נשמע מעניין ! שבועיים לאחר מכן, כשעתיים לפני הפגישה היא התקשרה לבטל בגלל משהו דחוף שצץ. קצת מאכזב אבל לא נורא. קבענו מועד חדש. ביום
תגובות אחרונות