היינו פה / חני וינרוט "רצנו וחשבנו שחייבים לנוח ואז נחנו וחשבנו שחייבים לרוץ אכלנו וחשבנו שחייבים להרגיע ואז שמרנו והיו לנו הזיות על אוכל יצאנו להמולה ורצינו שקט ואז ישבנו בבית ורצינו חברה רצינו זוגיות ואז חלמנו על חופש התפללנו לפרי בטן ואז חלמנו על שינה רצופה ספרנו את
מאתמול בצהריים, מייקי (גור הכלבים בן החצי שנה שלנו) צולע. הוא בקושי דורך על הרגל השמאלית-הקדמית וכשנוגעים לו באזור הירך הוא מיילל בכאב. לאחר בדיקות וצילומים, ההערכה היא שיש לו דלקת כלשהי ושהוא צריך לנוח מספר ימים ולהימנע ככל האפשר מפעילות גופנית. יש משהו מלחיץ בסיטואציה שמשהו כמו זה מופיע
משהו שנוכח כרגע: השעה 17:02. חשוב לי לשלוח את הפוסט הזה לפני כניסת השבת. הוא כבר 90% מוכן, אבל משהו עדיין חסר… אני לא בטוח מה בדיוק וזה מעכב אותי. בחצי השעה האחרונה אני מתבחבש עם זה. לא בטוח שזה מתקדם ואני מתחיל לאבד סבלנות. כמו ב"מאסטר-שף", משהו בי רוצה להתגבר
הגל והאוקיינוס גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף. "אלוהים," אומר הגל."תראו מה עומד לקרות לי !" ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון ושואל אותו: "למה אתה כל כך עצוב?" "אתה לא
"מילים, בין שהן מבוטאות בקול ובין שהן נשארות מחשבות דוממות, יכולות כמעט להפנט אתכם בקסמן. אתם אובדים בתוכן בקלות, ומהופנטים מתוך אמונה שכאשר אתם מצמידים מילה לדבר-מה, אתם יודעים מהו. אך אין זה כך. אתם רק הסוויתם את המסתורין בתווית. הכול – ציפור, עץ, אפילו אבן פשוטה ובוודאי האדם –
א. אי-שיפוטיות "הקישוריות העמוקה יותר המחברת בין כל הדברים והאירועים מצביעה על כך שהתוויות המנטליות של 'טוב' ו'רע' מתעתעות בנו. הן תמיד מצביעות על נקודת מבט מצומצמת, ולכן הן נכונות רק באופן זמני ויחסי. הדבר מומחש בסיפור על איש חכם שזכה במכונית יקרה בהגרלה. בני משפחתו וחבריו שמחו מאוד בשבילו
גם זה יעבור "סיפור סופי עתיק מספר על מלך שחי בארץ ים תיכונית, והיה תמיד קרוע בין שמחה לייאוש. הדבר הקטן ביותר היה גורם לו דכדוך עמוק או מעורר בו שמחה עזה, ושמחתו היתה הופכת בן רגע לאכזבה ולדיכאון. בשלב מסוים התעייף המלך מעצמו ומן החיים והחל לחפש מוצא. הוא
דון מיגל רואיס מדמה את זה למחלת עור קשה שכולנו סובלים ממנה. אקהרט טולה קורא לזה "גוף הכאב" ומסביר מה מעורר אותו ואיך הוא מתפתח. טיך נהאת האן מזהה את המקום שבו הקרב מתחיל ומציע דרך לעצור את זה. אני מסיים את השבוע הזה עם תשומת לב לכעס ולכאב. פגשתי
"עד כמה קשה לכם לחיות עם עצמכם? אחת הדרכים שבהן האגו מנסה להתחמק מחוסר הסיפוק של העצמי האישי היא להרחיב ולחזק את תחושת העצמי שלו בהזדהות עם קבוצה – אומה, מפלגה פוליטית, איגוד, מוסד, כת, מועדון, חבורה, קבוצת כדורגל… לעתים נראה כי האגו האישי מתמוסס כליל כאשר מישהו מצווה על
"בספר כוחו של הרגע הזה, הזכרתי את ההבחנה שלי, שלאחר ששני ברווזים נלחמים זה בזה, הם נפרדים ושטים לדרכם בכיוונים מנוגדים. כל ברווז מנפנף במרץ בכנפיו פעמים אחדות, ובכך משחרר את האנרגיה העודפת שהצטברה במאבק. אחרי שהם מנפנפים בכנפיהם, הם צפים על פני המים בשלווה, כאילו לא אירע דבר. אילו היתה
תגובות אחרונות