15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם…
29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות.
יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה.
בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב:
"עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה".
יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ. להתעצבן.
זה לא קרה בעבר,
היא לא יודעת למה עדי הבריזה,
היא דואגת לה וגם כועסת.
יובל מנסה להתקשר לעדי ואין תשובה.
היא מצליחה לתפוס את אמה ומקבלת עדכון שעדי אצלה.
הדאגה והלחץ מתפוגגים, נשאר רק הכעס.
חוצפה של ילדה בכתה ה'… "גם להבריז וגם לסנן אותי"..
"איך היא מרשה את זה לעצמה.."
כשיובל משתפת אותי בכל זה אני מציע לה לתרגל ביחד אחרי ההפסקה.
לקחת את המקרה האמיתי הזה ולהתכונן לשיחה שתקרה אחה"צ עם בתה.
זה בדיוק השלב בקורס של אינטגרציה מלאה לגישת התקשורת המקרבת כך שהאירוע הגיע בזמן.
כמה דקות לאחר מכן המשתתפים חוזרים.
יובל מוזמנת למרכז החדר ואנחנו מתחילים.
מתחילים בבדיקה פנימית של יובל.
שמים לב לדאגה, ללחץ ולכעס.
מזהים את הצורך בהבנה, בחיבור לעדי, במוגנות וגם בגבולות ברורים.
אני מציע ליובל לנחש מה עבר על עדי כשבחרה לא להיכנס לשיעור. אין לה מושג.
בשלב הזה אנו עוברים לתרגול מול "עדי".
יובל פונה למשתתפת אמיצה שהתנדבה לגלם את בתה ומנסה לפתח אתה שיחה:
"עדי", היא פונה אליה, "את מוכנה לספר לי למה לא נכנסת לשיעור האחרון היום?"
"ככה.." עונה שחקנית האופי שמגלמת את עדי.
יובל קצת חסרת אונים למשמע התשובה הזו ומניסיוני אוטוטו יגיע נאום סמכותי חוצב להבות.
כנראה שחיבור והבנה פחות יבואו לידי ביטוי כאן.
רגע לפני שזה קורה, אני עוצר אותה ומציע לה שינוי קטן.
קטן אבל משמעותי.
במקום לשאול "למה לא נכנסת" אני מציע לה לנסות "מה קרה".
זו לא רק סמנטיקה.
שאלת "למה", במיוחד כשהיא מגיעה מגורם סמכותי וגבוה מאתנו בהיררכיה (הורה, מורה, מנהל וכו')
תפורש ברוב המקרים כהאשמה, ביקורת ושיפוט.
היא תישמע כ"למה עשית את זה? לא היית אמור לעשות את זה…"
ואז התגובה עפ"י רוב תהיה אחת משלוש:
התקפת נגד, הגנה או הצטדקות, ניתוק.
"ככה" היא דוגמא לניתוק.
ההיפך מחיבור ודיאלוג בונה הבנה שמנסים לייצר.
שאלת "מה קרה" נתפסת כפחות מאשימה ומעודדת את הצד השני לשתף בחלקו.
להוסיף פרטי מידע שלא הכרנו,
לעזור לנו להבין מה היו הצרכים שהניעו אותו לפעולה המסוימת הזו.
"מה קרה" יכול לסייע לצרכים של חיבור והבנה להתמלא.
מבלי להוריד או לפגוע בצרכים חשובים נוספים כגון מוגנות וגבולות.
אחרי כמה דקות סיימנו את התרגול והמשכנו למקרים אחרים.
לקראת השעה חמש נפרדנו, לא לפני שקיבלתי הבטחה מיובל שתעדכן אותי איך היה.
המייל ממנה הגיעה למחרת:
*****
"רציתי גם לעדכן שאתמול שוחחתי עם בתי לגבי ההברזה, פניתי אליה לפי המודל 🙂 :
"עדי, קיבלתי הודעה שלא השתתפת, דאגתי לך מאד ורציתי לדעת מה קרה"
עדי מיד שיתפה פעולה ואמרה:
"נכון פשוט חששתי שלא יישאר לי זמן לאכול לפני השיעור עם יעל"
אמרתי לה שאני מבינה את החשש שלה אבל במסגרת יש חוקים ואת לא יכולה להחליט על דעת עצמך לצאת … וגם מבלי ליידע אף אחד.
הזכרתי לה שכל חשש אפשר לפתור על ידי שיחה ושיתוף ובכך למנוע אותו.
הסברתי לה גם שהיא גרמה לאנשים מסביבה לדאוג לה בשל מעשיה.
עדי הבינה ואמרה לי שלא תעשה זאת שוב.
ולקינוח, משהו מצחיק:
כשאמי אספה את עדי אתמול שהיא שאלה אותה למה היא עשתה את זה.
עדי ענתה "כי בא לי"
*****
הטיפ הקצר והמשמעותי לסיכום:
בכדי לייצר חיבור, הבנה ודיאלוג בריא התחילו בשאלת "מה קרה" ונסו להימנע משאלת "למה".
מה אתם אומרים… ? מוזמנים להגיב ולהאיר…
=======
כעת, הזמנה למתנה חינמית מיוחדת:
מתנה חינמית – "20 המסרים"
20 מסרים מעוררי השראה,
20 סיפורים וציטוטים מרגשים,
20 הכרות תודה מהלב לאנשים יוצאי דופן שהשפיעו ומשפיעים על חיי.
את 20 המסרים כתבתי במהלך 20 ימים לפני מספר חודשים ופירסמתי אותם בפייסבוק.
המסרים זכו לאלפי צפיות והרבה מאוד תגובות.
לאחר רישום פשוט כאן תקבלו מיידית את המסר הראשון בסדרה,
ולאחריו במשך 19 שבועות, בכל שבעה ימים בדיוק, מסר נוסף.