אלו חלק מהרגשות שחוו אנשים בסביבתי הקרובה בשבוע האחרון או שחוויתי אני באופן אישי, בתוכי.
תסכול וכעס אחרי מסר קשה במיוחד.
לחץ לפני מצגת, דיון או הרצאה חשובה.
ספק וחוסר ביטחון האם אנו עושים את הדבר הנכון. האם אנו מסוגלים.
פחד שמשהו שאיננו רוצים יקרה או כבר קורה.
כאב של פרידה. או לקראת פרידה.
עצב על משהו שהתרחש. על משהו שלא יחזור.
חוסר אונים וחוסר וודאות כשהסביבה משתנה.
ייאוש כשהכול נראה תקוע וחסר מוצא.
התלהבות מפריצת דרך חשובה.
הערכה על משהו לא מובן מאליו שמישהו עושה.
הכרת תודה לחבר על נתינה משמעותית.
שמחה על בשורות מעודדות או התפתחות לא צפויה.
התרגשות ומלאות ממפגש, ממייל ומחיבור עם אדם אחר.
סיפוק וגאווה מהתמודדות מורכבת.
סקרנות ופליאה שמתעוררים במפתיע בעקבות משהו שקראנו או ראינו.
תקווה על משהו שמתחיל לזוז, אחרי תקופה ארוכה של תקיעות.
*****
זה לא היה שבוע יוצא דופן או שונה מהותית משבוע אחר.
הוא יכול להראות ולהרגיש כשבוע רגיל ושגרתי, ובמידה רבה הוא באמת כזה.
בעיני, מה שהופך אותו למיוחד ולמלא זו העצירה להתבוננות.
היכולת לשים לב למה שקורה בתוכנו ולמה שמתרחש בתוככי אחרים שלידינו.
ברגעים מסויימים בלי לנסות לנתח, לתת שם, לתייג, לקטלג, לפתור, לשנות או לעזור.
פשוט להיות עם.
להקשיב.
באנושיות.
להכיר באדם שבנו ובזה שאיתנו.
הציטוט הבא של קרל רוג'רס כל פעם נוגע בי מחדש:
לפני כל מפגש / קרל רוג'רס
"לפני כל מפגש, אני לוקח רגע כדי להיזכר באנושיות שלי.
אין שום התנסות שאדם זה עבר, שאני לא מסוגל לחלוק איתו,
אין שום פחד שאני לא מסוגל להבין,
ואין סבל שאני עשוי להישאר אדיש כלפיו,
מכיוון שגם אני בן אדם.
לא משנה מה עומק הפצע שלו,
הוא לא צריך להתבייש בנוכחותי.
גם אני פגיע.
ומכיוון שאני פגיע, אני מספיק.
יהיה סיפורו אשר יהיה הוא לא צריך להישאר בודד איתו.
זה מה שיאפשר לו להתחיל להירפא"
– מתוך "חוכמה משולחן המטבח" / ד"ר רחל נעמי רמן, עמוד 218
שבת שלום וחיים מלאים,
רוני ויינברגר.
*****
העליתי עמוד חדש לאתר שלי – "5 דרכים לעבוד איתי".
אתם מוזמנים לבקר, לקרוא, לבדוק ולהעביר הלאה.
אם מתחשק לכם לכתוב כמה מילים, מעניין אותי מאוד לשמוע מכם מה דעתכם על העמוד הזה.