ביומיים האחרונים השתתפתי בכנס מנהיגות מיוחד של ארגון "מעוז".
שלושים ושלוש שעות אינטנסיביות מלאות פעילויות ודיונים
בחברת כשבעים נשים וגברים בתפקידי ניהול ומנהיגות שונים בחברה הישראלית.
אתמול, לקראת ארוחת הצהריים, במהלך אחד הסשנים שעברנו,
תפשו את תשומת לבי שני מנהיגים מרתקים:
הראשון – פורץ דרך בדרכו הייחודית, אמיץ ויצירתי במיוחד.
הוא חווה במהלך חייו הרבה מאוד מצבים קשים והתמודד אתם בהצלחה מרובה.
לאורך השנים הוא מתמיד בעקביות בדרך החשובה שהתווה לעצמו,
שומר על המהות הפנימית, לא הולך שולל ולא מתבלבל משלל הרעשים והמכשולים.
הוא מביא ערך עצום לאנשים שהוא בא אתם במגע,
מגשר ומחבר בין עולמות, מגזרים ותחומים שונים.
מעניין במיוחד לראות כיצד הוא התפתח בעקביות אישית ומקצועית בעשור האחרון,
תוך כדי בניית תשתית פנימית, יכולות ומיומנויות היכולות בעתיד להשפיע על החברה הישראלית והעולם.
השני – עסוק בעיקר בלעשות רושם ורוח.
הוא אמנם הגיע לכמה הישגים במהלך חייו, אך בעיקר תודות למשאבים הפנימיים והחיצוניים שברשותו.
הוא בינוני מאוד וכל אדם אחר שהיה מקבל את ה"תנאים שלו" היה מגיע לתוצאות הרבה יותר משמעותיות.
למרות שלאנשים מסוימים הוא יכול להצטייר כאדם יוצא דופן ומלא נתינה,
האמת היא שהוא מונע בעיקר מפחד ומאנוכיות,
יושב על הגדר, לא לוקח אחריות למשהו גדול שמעבר לעצמו,
לא מתחייב ולא מתמסר לשום דבר רציני. שומר בקנאות על החופש שלו.
הוא מתגאה בהתפתחות האישית והמקצועית שהוא עושה לאורך השנים,
אך למעשה הוא תקוע כבר זמן רב באותו מרחב נוחות.
כשמסתכלים מהצד קשה להבחין בין השניים.
החזות החיצונית שלהם מתעתעת – הם נראים דומים ואפילו זהים.
רק כשבוחנים אותם בתשומת לב ובהקשבה סקרנית עולה השוני.
ואז, אי אפשר לפספס מי מהם "מנהיג אמיתי" ומי רק "לוזר מתחזה".
לא הייתי צריך להתאמץ כדי לראות אותם.
פשוט הסתכלתי פנימה ופגשתי את שניהם בתוכי.
*****
"המנהיג" הוא התמונה החיובית שלי על עצמי.
הסיפור שאני מספר לעצמי ולאחרים, על האדם שאליו אני שואף ושכמוהו אני רוצה להיות.
ברגעים מסוימים אני אפילו מרגיש "כזה" או מאמין שאני כבר שם.
"הלוזר המתחזה" הוא התמונה השלילית שלי על עצמי.
זהו הסיפור שאני מספר לעצמי על מי אני "באמת".
הוא בנוי מאוסף הספקות, החששות, ההאשמות והשיפוטים העצמיים.
"כשהלוזר המתחזה" מסתכל סביב הוא רואה עצמו מוקף בהמון "מנהיגים אמיתיים"
חושש שיגלו את "הבלוף" שלו ומשקיע הרבה אנרגיה בלהסתיר את זה כדי לא להיחשף.
*****
אתמול לפני הצהריים התבקשנו, כל אחד מעשרות הנוכחים בחדר,
לבדוק ולכתוב את סיפורי המנהיג והלוזר שלו.
כדאי שנכיר את הסיפורים הללו. הם קיימים בכל אחד ואחת מאתנו
ובמידה רבה משפיעים על שלל הבחירות, הפעולות, הרגשות והמחשבות שלנו.
לאחר עבודה עצמית של כמה דקות,
הוזמנו לשבת בזוגות ולשתף זה את בסיפורים שלנו.
יש משהו מאוד מרתיע בלחשוף בפני אחרים את הסיפורים שלנו.
מה יקרה אם יראו אותי באמת ??
מביך לשתף בסיפור המנהיג ("יחשבו שאני עף על עצמי")
ומפחיד לשתף בסיפור הלוזר ("יגלו מי אני באמת")
חלק בי (הקרוב ל"לוזר") שקל לבצע את התרגיל בצורה חלקית, לשתף בנקודות מסוימות בלבד וגם אותם לעדן קצת.
חלק אחר בי (הקרוב ל"מנהיג") רצה להשתתף בצורה מלאה ואותנטית, להיפתח לחלוטין ולהתמודד עם מה שיקרה.
הפעם בחרתי ללכת על האפשרות השניה.
חמש עשרה הדקות של השיתוף הדדי הפכו להיות אחד הרגעים המשמעותיים עבורי ביומיים הללו:
1. יש משהו משחרר, מרגיע ומקל בחשיפת סיפור הלוזר שלי לאדם אחר שאני מאמין בו במרחב בטוח עבורי.
2. יש משהו מנחם, מעודד ומחבר להקשיב לסיפור הלוזר של אדם אחר. להיות שם בהקשבה אמפטית כשהסיפור עולה.
3. יש משהו ממלא תקווה ומחזק להסתכל סביב ולראות עוד עשרות רבות של "מנהיגים-לוזרים" אנושיים.
מעט יותר נוכחים ואותנטיים משהיו לפני כחצי שעה.
*****
המנהיג והלוזר הם בסך הכול סיפורים שאנו מספרים לעצמנו.
סיפורים שמנהלים אותנו ומשפיעים עלינו.
אולי יותר ממה שאנו חושבים ויותר ממה שהיינו רוצים.
אשמח לשמוע איפה הפוסט הזה פוגש אתכם.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
נ.ב. –
"המנהיג" שבי חושב שזה פוסט אמיץ, יצירתי ואותנטי שייגע באנשים ויביא ערך רב.
"הלוזר" שבי נותן לי ציון גבוה על מניפולציה מתוחכמת ושונה אבל מדגיש שזו רק עוד מניפולציה ולא "הדבר האמיתי".
* להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת מסרים דומים ניתן להכניס את פרטיכם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.