מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ?
מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים:
– סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים.
– שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה.
– אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס.
– ביקור שבעה וניחום אבלים.
– הזזת ביקורת רופא ברגע האחרון.
– קניות בסופר.
– קפה של בוקר עם אשתי.
– עומס בעבודה.
– מונדיאל.
– שתי לידות.
– בירה קרה.
– המתנה ארוכה מדי למוקד שירות.
– השתתפות בקבוצת לימוד.
– ארוחה משפחתית.
– פיצוץ בצינור והרמת ריצוף.
– ליווי אישי של מספר מנהלים ואמא מודאגת אחת.
– שיחה עם אמא.
– מונדיאל.
– סיום כיתה ח'.
– עדכון שנמצאתי מתאים לתרומת כדוריות לבנות לעומר בוחבוט וקביעת תור לשבוע הבא.
– פגישה חשובה שהתבטלה.
– הירדמות על הספה.
– מיילים שמחכים לתשובה ממני.
– עזרה לחברה בהגשת מועמדות לקבוצה שחשוב לה להתקבל אליה.
מה משותף לכל האירועים הללו ?
קשה לחשוב על משהו המשותף לכולם למעט דבר אחד:
כולם קרו השבוע.
כולם קרו "לי" השבוע, היו חלק מעולמי.
כל האירועים הללו ורבים אחרים משכו את תשומת ליבי
והייתי מעורב בהם בצורה זו או אחרת.
בחלקם אני "שחקן מרכזי" ובאחרים רק שותף או צופה.
חלקם שגרתיים ומוכרים ואחרים יוצאי דופן ולא מתוכננים.
הם נעים בין העולם, החברים, המשפחה וביני לבין עצמי.
חלקם "כבדים" בחשיבותם ואחרים "קלים" ולכאורה חסרי חשיבות.
האירועים הללו מעוררים קשת שלמה של רגשות:
דאגה, שמחה, תסכול, הנאה, עצב, הכרת תודה, אכזבה,
חוסר אונים, כעס, התרגשות, פחד, שעמום, לחץ ועוד ועוד…
השבוע ביקרתי בשבעה.
אנשים רבים נוהגים לברך "שלא תדעו עוד צער".
אני בד"כ נמנע מהברכה הזו, צער ועצב זה חלק מהחיים.
הברכה שלי היא "משתתף בצערכם".
עבורי הברכה הזו מייצגת את המהות של נוכחות.
של להיות עם האחר ולהיות עם עצמך.
של חיבור. של קשר אנושי.
של הכרה במלאות של החיים.
לפעמים המעברים בין האירועים מהיר מאוד:
– 45 דקות של משחק מדהים בין הולנד לספרד, 15 דקות מחצית עם עדכון על החטופים ועוד 45 דקות של משחק.
– שניה אחת בין מחשבות על איסוף מחוגים לטלפון מחברה המאושפזת וחווה חוסר וודאות גדול.
– דקה וחצי בין שיחה טעונה בעבודה לקבלת ס.מ.ס המעדכן על שנמצאתי מתאים לתרומה עבור תינוק חולה סרטן.
לזה אני קורא חיים מלאים.
מלאים בגם וגם.
מגוון של אירועים, מגוון של רגשות.
חשיבות ואינטנסיביות משתנה.
שבת שלום,
חיים מלאים באמת,
רוני ויינברגר