אני יודע שהמשפט הזה מקפיץ הרבה אנשים.
שבסבירות גבוהה הוא מקפיץ גם אותך.
ושלכאורה הוא מטיף לבינוניות ומנוגד למצוינות.
אז למה בכל זאת?
כי אני באמת מאמין במה שכתוב פה.
ומשתדל להקפיד על כך ולפעול לפי זה.
אגב, זו לא רק פרובוקציה.
איך זה יכול להיות??
סיפור טרי:
פגשתי השבוע לקוחה שאני מעריך מאוד.
אשה חכמה ורגישה שעושה חייל בקריירה שלה ומחפשת לחזק את הקשר עם בתה.
יש לה רגשות אשם שהיא לא נמצאת איתה מספיק
וכשהן כבר ביחד התחושה היא שהזמן לא תמיד מספיק איכותי.
אחרי כמה דקות של רקע קצר שאלתי אותה מה הזמן היומי שהיא מוכנה להתחייב להיות עם בתה בשבוע הקרוב.
הדגשתי שפחות חשוב אורך הזמן.
ושהרבה יותר חשוב שיהיה זמן.
ושהיא תוכל לעמוד בהתחייבות שהיא לוקחת על עצמה. כל יום למשך שבוע.
לקח לה זמן לענות ולבסוף היא נקטה במספר: 10 דקות.
ראיתי שהיא מרגישה לא נוח עם זה – זה נשמע לה מעט מאוד.
אז חידדנו שזו התחייבות למינימום.
ושהיא תוכל להשקיע הרבה יותר מכך אם יתאפשר לה.
וש-10 הדקות הללו יהיו מוקדשות נטו לזמן עם בתה ולא לשום דבר אחר.
הבטחתי לה שגם עשר דקות איכותיות על בסיס יומי ישדרגו את החוויה שלה.
בעוצמה ובמהירות שהיא לא מדמיינת.
את שאר הפגישה הקדשנו למה יקרה ב-10 הדקות הללו כדי שהן תהיינה איכותיות.
(נושא למאמר אחר).
לפני שנפרדנו שאלתי אותה עד כמה היא מחוייבת
ומה מידת הביטחון שלה שהיא תעמוד ב-10 דקות יומיות השבוע החל מהערב.
כשהיא ענתה הסתכלתי בעיניה.
וידעתי.
והתחלתי לחגוג.
במהלך השבוע קיבלתי ממנה מיילים עם עדכונים מרגשים.
השבוע הזה היה מיוחד מאוד לה ולבתה.
ולי.
~~~~~~~
אז בואו נראה מה יש בתפישת העולם של "לעשות כל יום את המינימום ההכרחי":
לעשות –
הרבה אנשים רק חושבים על או מדברים על.
עשייה היא מישור אחר לגמרי.
ביצוע. הוצאה לפועל.
כל יום –
התמדה. עקביות.
אנשים מתחילים משהו בהתלהבות רבה (אימון כושר, תחביב, דיאטה, לימודים, קשר)
באמונה שיוכלו להתמיד כך לאורך זמן
ואז מתקשים להתמיד כשההתלהבות יורדת או כשהמציאות מזמנת סדרי עדיפויות אחרים.
רוב האנשים מגזימים כשהם מעריכים מה הם יכולים לעשות ביום, בשבוע או בחודש
ולא מסוגלים לדמיין אפילו מה הם יכולים להשיג ולאן הם יכולים להגיע אם רק יקפידו על עשייה עקבית במשך שנה או עשור.
מינימום הכרחי –
מיקוד בדברים החשובים עבורכם.
בכל תחום שהוא.
התחייבות לעצמכם שתמלאו גם אם היום שלכם עמוס מאוד.
בלי לוותר. בלי לתרץ.
ואם יש יותר זמן/יכולת/רצון אז תעשו יותר.
המינימום ההכרחי הוא הגבול התחתון ולא הגבול העליון.
הוא מה שמובטח, מה שאתם "ננעלים" עליו אבל בהחלט לא החסם שלכם.
~~~~~~~~~~~~
אנשים שעושים כל יום (לפחות) את המינימום ההכרחי בתחומי החיים החשובים להם מגיעים רחוק מאוד.
הם מעבירים מסר ברור לעצמם, למבקר הפנימי שלהם ולסביבה שאיתם "לא מתעסקים".
ובאיזשהו שלב זה הופך להרגל.
ונהיה חלק זורם וטבעי בחייהם.
שלא יהיו ספקות:
לא הכול חלק.
תמיד יהיו קשיים ואתגרים.
וזו בדיוק הסיבה שחשוב להתמיד לאורך זמן.
לעשות.
כל יום.
(לפחות) מינימום הכרחי.
אם יש תחום מסוים שחשוב לך ושאת/ה חווה בו פער אני ממליץ לך להתחייב.
להפסיק לדבר על ולהתחיל לעשות. כל יום. מינימום הכרחי.
מה דעתכם?
איפה אתה עושים כל יום מינימום הכרחי ?
איפה הייתם רוצים להתחיל לעשות כל יום מינימום הכרחי?
איזה מינימום יומי אתם מתחייבים לעשות השבוע?
חיים מלאים,
רוני ויינברגר