לפני שלוש שנים בדיוק,
בערב ראש השנה תשע"ג,
כשברשימת התפוצה הזו היו שבעים ושניים אנשים בלבד,
שלחתי מסר שכותרתו "סגירה, התכווננות ופתיחה מחדש".
היתה בו הזמנה לתהליך בן ארבעה שלבים
המומלץ לסגירת השנה שעברה ולפתיחת השנה החדשה.
השבוע, כשחזרתי לקרוא את המסר הזה,
הוא הרגיש לי מאוד מדויק,
אך היה חסר בו משהו.
החלטתי להוסיף לתהליך שלב חמישי,
שבשנים האחרונות אני מכיר בחשיבותו יותר ויותר.
אז… הנה לפניכם ועבורכם התהליך בן חמשת השלבים.
תהליך של התבוננות והתכווננות. סגירה ופתיחה.
חיבור לחגיגה והכרת תודה. חיבור לאבל ולכאב.
*****
שלב 1) לעצור
להאט. לצאת ממצב אוטומט.
לקחת את הזמן. לנשום.
להקשיב פנימה בסקרנות …
שלב 2) להתבונן בשנה שחלפה ולבדוק
איזה צורך מרכזי וחשוב עבורנו התמלא:
גם אם יש הרבה (וסביר להניח שיש),
האם יש צורך אחד שמהדהד יותר מכולם כרגע?
שפתאום בולט ומושך את תשומת לבכם?
הרשו לעצמכם לשהות קצת עם השאלה ואל מול הרשימה.
לעתים קרובות מתחת לתשובה הראשונית והמיידית מופיעה תשובה שונה.
לפעמים אפילו מפתיעה.
קחו את הזמן ועברו על הרשימה בתשומת לב סקרנית.
וכשצורך מסוים עולה ומתחדד,
אפשר להודות על מה שהיה ומה שכבר נוכח פה בחיינו כרגע.
לצורך התרגיל ניתן להיעזר במאגר הצרכים הבא.
עבורי, הצורך המרכזי שעולה כרגע הוא "התפתחות".
חוויתי השנה למידה משמעותית אישית ומקצועית.
חברות וחברים חדשים נכנסו למעגל חיי.
פגשתי מורים חדשים (פיזית ווירטואלית), שתרמו לתנועה ולהתקדמות שלי.
יש משהו חי ומשתנה במחשבות, רעיונות, תפיסות שמלווים וסובבים אותי.
פתאום עולה בי גם הכרת תודה ענקית.
לכל מי ומה שמשפיע, תורם ומאפשר את זה.
הכרת תודה לתשתית משמעותית שנבנתה עבורי ובתוכי במשך שנים.
שלב 3) להתבונן בשנה שחלפה ולבדוק
איזה צורך מרכזי וחשוב עבורנו התמלא פחות ממה שהיינו רוצים:
זהו השלב הנוסף, החדש והחשוב,
שלא היה שם לפני שלוש שנים.
חלק מסגירה, ממעבר ומתנועה קדימה,
זה לתת מקום לאבל, לכאב, לעצב, לפספוס ולהחמצה.
רבים נרתעים ממנו מכיוון שלעתים הוא פחות נעים.
מספרים על מרשאל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת,
שהוא היה פותח כל יום בחיבור ל"חגיגה" ול"אבל" שלו.
ג'ואנה מייסי שאת חומריה אני קורא לאחרונה,
קוראת לזה "להכיר תודה ולכבד את הכאב שלנו".
זה בדיוק הקטע של "חיים מלאים".
כשאני מתבונן במאגר הצרכים הבא
תוך כדי בדיקה סקרנית,
עולה כרגע "ביטוי עצמי".
זה מפתיע ואפילו קצת מביך.
ובכל זאת זה מה שעולה.
כשאני נמצא עם זה עוד קצת,
עולות כמה נקודות רלוונטיות מאוד עבורי.
הן קשורות לאי-נעימות, לחשש, לביטחון עצמי
לבזבוז אנרגיה, לאותנטיות, ל-"להיות בסדר", וגם לכבוד.
כבוד לעצמי וכבוד לאחרים.
שלב 4) להסתכל קדימה לשנה הבאה ולהתכוונן
לצורך חשוב שאנו רוצים שיתמלא:
כולם רוצים בריאות ואושר ואין ספק שאלו צרכים חשובים מאוד.
אבל, כשאנחנו מאטים ומקשיבים פנימה באמת – איזה צורך מהדהד כרגע?
(שוב, מומלץ להיעזר במאגר הצרכים)
נסו להקשיב למה שעולה בלי שיפוטיות או חשש…
הצורך שעולה אינו יותר או פחות חשוב מצורך אחר
ואולי בעוד שעה או יומיים הוא ישתנה…
ההתכווננות אליו אינה במקום או על חשבון צורך אחר..
פשוט להקשיב בסקרנות ולראות מה יש שם כרגע עבורנו…
וכשעולה משהו, תהיו איתו…
מה שמהדהד לי ממש כרגע זה "דיוק" ו"התמסרות".
דיוק בבחירות, בכוונות ובפעולות.
התמסרות למשהו שמרגיש מדויק גם אם הוא לא לגמרי ברור.
התמסרות לתהליך, לרעיון, לכיוון, לאנשים, לקבוצה.
דיוק תוך כדי תנועה.
שלב 5) לחשוב על אדם מסוים אחד ולבדוק
מה אנו מאחלים לו מכל הלב.
ממקום של פירגון אמיתי, אהבה, חיבור
(להבדיל ממקום של תיקון, חינוך או התנשאות).
זה יכול להיות כל אדם, קרוב יותר או פחות,
והבחירה בו אינה על חשבון אחרים.
עבור אותו אדם – איזה צורך חשוב אתם מאחלים לו?
מה הייתם רוצים שיתמלא עבורו בשנה הקרובה?
גם פה…קחו את הזמן…לאט לאט…
ומהמקום הזה – שילחו לו את הברכה.
בלב ללא מילים, בכתב, בע"פ או פנים אל פנים.
פחות משנה איך ובאיזה ערוץ.
מה שחשוב זו הכוונה…וההתכווננות…
אני חושב כרגע על אדם מסוים
ורוצה לאחל לו (או לה) עמידות.
הוא חווה לא מעט אתגרים עכשיו.
נמצא בתקופת מעבר.
ייתכן שהחודשים הקרובים יהיו מאתגרים במיוחד עבורו.
אולי אפילו סוג של רכבת הרים.
אני חושב עליו ושולח לו הרבה כוח ותמיכה.
שיחזיק מעמד.שינשום תוך כדי.
שיהיה מוכן לבקש ולקבל עזרה. להישען.
*****
עד כאן…
אשמח לשמוע מה המסר הזה מעורר בכם
אם (ורק אם) מתחשק לכם לכתוב ולשתף…
חג שמח, שתהיה שנה טובה, מקרבת ומבורכת,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
* להזמנת סדנת תקשורת מקרבת ייעודית למנהלים בארגון שלכם – צרו קשר דרך האתר
** לקבלת קורס תקשורת מקרבת חינמי ניתן להירשם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.
*** להצטרפות בפייסבוק לחצו כאן