לפני כשבועיים ליוויתי לגינה הציבורית את בני רועי בן השבע ואת חברו.
לקחתי עמי ספר טוב ו"בניתי" על זמן קריאה איכותי
בזמן שהם ישחקו להנאתם.
אבל… להם היו תכניות אחרות…
כחמש דקות לאחר שהגענו בני רצה לחזור הביתה
בעוד שחברו העדיף להישאר ולשחק.
במשך מספר דקות הם ניהלו את השיחה "התקועה" הבאה –
רועי: "בוא נחזור הביתה."
החבר: "לא מתחשק לי. בוא נישאר לשחק כאן."
רועי: "לא מתחשק לי. בא נחזור ונשחק בבית."
החבר: "לא. בוא נשחק כאן."
וכך הלאה והלאה…
בשלב מסוים,
(אחרי שקראתי את אותה שורה בספר שוב ושוב),
הצעתי להם תהליך פשוט לניהול הקונפליקט.
שתי שאלות בסה"כ.
הבטחתי להם שאם ינסו אותו
כמעט בטוח שהם ימצאו פתרון שמתאים לשניהם.
שאלה ראשונה: מה חשוב לכל אחד?
שאלה שניה: מה אפשר לעשות שיעבוד לכולם?
הנה כמה הסברים על שני השלבים הפשוטים והעוצמתיים הללו:
1. א. מה חשוב לי?
– מה חשוב לי שיקרה או לא יקרה בסיטואציה הזו?
– מה חשוב לי להרוויח או לא להפסיד?
1. ב. מה חשוב לך?
– מה חשוב לך שיקרה או שלא יקרה בסיטואציה הזו?
– מה חשוב לך להרוויח או לא להפסיד?
2. מה אפשר לעשות שיעבוד לכולם?
מה יכול לתת מענה לדברים שחשובים גם לך וגם לי?
“יעבוד לכולם” אינו בהכרח הפתרון האופטימאלי או המושלם.
הוא בהכרח פתרון שעובד. לכולם.
בד"כ הוא לא יהיה הדבר הראשון שאני הצעתי או שאתה הצעת.
*****
מניסיוני ישנן לפחות חמש תקיעויות אופייניות בתהליך שכזה:
1) לנסות לשכנע למה הרעיון המקורי שלי טוב (גם אם הוא לא נותן מענה למה שחשוב לך)
אנשים "נדבקים" לתכנית המקורית שלהם ומתקשים להיפרד ממנה.
הם חוששים שאם הם "ישחררו" אותה הם לא יקבלו מענה למה שחשוב להם.
2) להסביר למה הרעיון המקורי שלך לא מספיק טוב (במקום לחשוב מה יכול להחליף אותו)
אנשים עסוקים בלפסול את הרעיון של האחר כי הם לא רוצים להיפגע.
במקרה זה האנרגיה מופנית ל"למה לא" במקום ל"איך כן".
3) להיתקע עם שני הרעיונות הראשונים במקום לחשוב על רעיון שלישי או רביעי.
במצב זה מתקיימת תקיעות מחשבתית במרחב מצומצם של רעיונות ראשוניים.
לעתים קרובות זה קורה כשאין באמת רצון להגיע לפתרון שעובד לכולם או שלא מאמינים כי הוא אפשרי.
4) להעלות רעיון שלישי ורביעי שמשרת את מה שחשוב לי מבלי להתייחס למה שחשוב לך.
המיקוד כאן ממשיך להיות מה שטוב לי.
ישנה יותר פתיחות לפתרונות חלופיים אך הם אינם לוקחים בחשבון את מה שחשוב לאחר.
5) להסתכל אחורה ולהסביר למה קרה מה שקרה ומי אשם בזה.
האנרגיה במצב הזה מכוונת לעבר.
יש פחות מיקוד בחשיבה פרואקטיבית קדימה
ויותר התעסקות חשבונאית למי מגיע מה.
*****
כצפוי, רועי וחברו "ביקרו" בתקיעויות השונות.
לאחר מספר דקות היה נראה שהגיעו למבוי סתום.
הם החלו לאבד סבלנות והיו קרובים לפרידה ולריב.
בשפה המותאמת לגילם הצעתי להם ארבע המלצות אפקטיביות לתהליך:
1) לפני פתרון, לחדד היטב את מה שחשוב לך ולי
לשלב הזה יש חשיבות מכרעת והוא מהווה 80-90% מהדרך לפתרון.
מומלץ לקחת את הזמן כדי להבין מה חשוב לכל אחד מהצדדים
ואפילו לרשום את זה בקצרה כדי שיהיה מול העיניים.
מעבר לבהירות שתיווצר, ההקשבה והמחויבות ההדדית למה שחשוב
יוצרת חיבור ופורקת חלק גדול מהמתח.
פעמים רבות כשאנו מחדדים את מה שחשוב הפתרון כבר מוצא אותנו.
2) לחשוב איך אני יכול לתת מענה לצרכים שלך (מבלי לפגוע בצרכים שחשובים לי)
כשאני מתחיל לחשוב איך אני יכול לסייע לך מבלי לוותר על מה שחשוב לי
אני מעלה את הסיכוי שהפתרון שאציע יתקבל על ידך
ומגדיל משמעותית את הפתיחות שלך לשמוע את מה שיש לי לומר.
3) לבקש רעיון או עזרה לצרכים שחשובים לי (מבלי שתפגע בצרכים שחשובים לך)
במקום לכפות עליך רעיונות שלי או לנסות לשכנע אותך במה שחשוב לי
אני יכול לבקש עזרה. אחרי שהבנת מה חשוב לי אני יכול פשוט לשאול אותך:
"איך אתה יכול לעזור לי בלי לוותר על מה שחשוב לך?"
השאלה, מורידה את הלחץ שמופעל על האחר מצדנו.
ואז, כשאתה תעלה רעיון חדש, מידת המחויבות והרצון שלך ליישמו תהיה גבוהה יותר.
4) לחפש בפתיחות רעיונות חלופיים (תוך כדי שמירה "הדוקה" על מה שחשוב לשנינו)
הדגש כאן הוא על חיפוש יצירתי של פתרונות חדשים העובדים לשנינו.
אם פתרון מסוים אינו מתאים חשוב להבין על איזה "סעיף" הוא נופל,
ובמילים אחרות לאיזה דבר חשוב (שלך או שלי) הוא לא נותן מענה.
מרגע שהבנו זאת אפשר לנסות לשפר את הרעיון או לזנוח אותו ולחפש אחר במקומו.
*****
לאחר פחות מחמש דקות רועי וחברו מצאו רעיון חלופי
שהוביל אותם למשחק משותף ומהנה במיוחד.
פריצת הדרך הופיעה
לאחר שבחרו לצאת מ"הבונקר" שלהם,
חידדו את מה שחשוב לכל אחד מהם
וחיפשו משהו שבאמת מתאים לשניהם.
חוויתי פעמים רבות את העוצמה של התהליך הזה
בסדנאות "דיאלוג" שאני מעביר למנהלים ולהנהלות.
הפעם, היה יפה לראות אותו מתרחש מיידית,
בסביבה קצת שונה ולא פחות מאתגרת.
הקרדיט לשתי השאלות הפשוטות והחדות הללו הולך למיקי קשתן.
אחת ממנחות התקשורת המקרבת שאני מעריך ולומד מהן המון.
מומלץ בחום לבקר להירשם לבלוג שלה ולקרוא את ספריה.
*****
כמה מילים לפני שניפרד:
את הפוסט הקודם (מפגש בין שתי דלתות) שלחתי לכם מרומניה.
חזרתי לארץ עם המון הכרת תודה ושמחה על מסע השורשים הזה.
הכרת תודה על "טעימה" מהמקום שבו חיו הורי,
על זמן איכות משפחתי נדיר עם בני משפחה קרובים,
על תיעוד סיפורים ומפגשים מרגשים שיישארו עמנו,
על הוצאה לפועל של מסע משמעותי שאינו מובן מאליו.
המלצה אישית חמה:
אם אתם חושבים על משהו כזה או דומה,
מצאו את הזמן, סגרו תכנית עקרונית והזמינו טיסות.
זה מסוג הדברים שאו שעושים אותם או שלא.
ושלפעמים מאוחר מדי.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
סדנאות "דיאלוג" ו"בקשות אפקטיביות"
מיועדת לארגונים, מנהלים והנהלות
המעוניינים לשפר את התקשורת ועבודת הצוות
ולהגיע ליותר תוצאות בפחות בזבוז אנרגיה.
ארבע שעות אינטנסיביות
כלים, הדגמות ותרגולים שפשוט עובדים.
צרו קשר לפרטים נוספים.
*****
* לקבלת קורס תקשורת מקרבת חינמי ניתן להירשם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.