לפני כעשר שנים השתתפתי בפעילות התנדבותית במסגרת המרכז הישראלי לניהול.
בתור עובד מנוסה ליוויתי קבוצת נערים צעירים בנושאים שונים הקשורים ליזמות, בניית תכנית עסקית, תקשורת אפקטיבית ועוד.
במהלכה של אחת מישיבות הצוות שבהן נכחו המתנדבים השונים ואנשי המרכז הישראלי לניהול ראיתי אותה פתאום.
לא ראיתי אותה לפני כן והיה בה משהו אחר, מסקרן, מושך.
הערכתי שהיא מבוגרת ממני בכ-20 שנה.
משהו בהתנהלות שלה היה שונה.
בתקשורת שלה עם אחרים.
בהקשבה ובדיבור.
באותו רגע לא ידעתי מה בדיוק ואיך אבל התחשק לי מאוד להכיר אותה יותר.
לאחר ישיבת הצוות ביקשתי להיפגש איתה לקפה באחד הבקרים להכרות הדדית.
היא הסכימה בחיוך וקבענו.
כמה ימים לאחר מכן זה קרה.
התכנית שלי היתה לפגוש אותה לשעה בבוקר מוקדם ומשם להמשיך לעבודה.
הפגישה הזו שינתה את חיי.
לעבודה כבר לא חזרתי באותו יום.
האשה סיפרה לי קצת על מה שעשתה בעבר, על מה היא עושה כיום ומה התכניות שלה לעתיד.
משהו בי התרגש מאוד בשיחה הזו.
עד כדי דמעות בקטעים מסוימים.
לעבודה כבר לא חזרתי באותו יום.
הייתי צריך זמן עם עצמי. לעכל. לעבד.
לאחר כמה שעות הרמתי אליה טלפון והצעתי להיות לה מעין שוליה.
לסייע לה ללא שכר ולהתלוות אליה כשאוכל על מנת ללמוד ממנה את מה שהיא מלמדת.
הייתי כבר אב לילדים קטנים ועבדתי במשרה מלאה.
לא היה לי המון זמן פנוי אבל הייתי נחוש.
והייתי מוכן לשלם בימי חופש, עבודה בלילות וחלקים מסופי השבוע.
לאשה המסתורית קוראים מירי שפירא.
מירי היתה זו שפתחה לי את הדלת לגישת התקשורת המקרבת (הידועה גם השם תקשורת לא-אלימה).
היא מחלוצות התקשורת המקרבת בארץ והמומחית לכל הנושא הזה בעולם החינוך: בתי ספר וגני הילדים.
במהלך השנים נגעה מירי באופן אישי באלפי מורות, גננות, הורים ותלמידים.
לפני מספר שנים היא סיימה הסמכת NLP בת שלוש שנים ולאחר יציאתה לפנסיה הקיפה עם זולו בעלה את העולם ביאכטה שלהם.
אשה מיוחדת כבר אמרתי ?
יש בי הכרת תודה עצומה למירי ולתקשורת המקרבת שהיום היא חלק בלתי נפרד מחיי.
לשמחתי, הקשר בין מירי וביני הלך והתהדק לאורך השנים.
בתחילה כמורה-תלמיד ובהמשך כחברים ושותפים לדרך.
אישית ומקצועית.
ועכשיו, במעבר חד, אני נרגש לבשר שבעוד שבועיים בדיוק,
יום ראשון 12/1 בכפר סבא,
מירי ואני נעביר ביחד לראשונה,
סדנת עומק ייחודית וחוויתית בנושא גבולות בתקשורת מקרבת.
נראה איך ניתן להציב גבולות בבהירות, באסרטיביות וברגישות בלי לפגוע ולהיפגע.
בסדנה ניגע, נתרגל ונתמודד עם היבטים שונים של גבולות ברוח התקשורת המקרבת:
גבולות עם אחרים וגבולות עם עצמנו.
איך להציב גבולות לאנשים שבסולם ההיררכיה נמצאים "תחתינו" (דוגמא: ילדים),
"מעלינו" (דוגמא: מנהל) "ולצדנו" (דוגמא: חברה, בן-זוג)?
כל הפרטים והרישום בקישור המצורף
הנה כמה דוגמאות לאתגרי גבולות בחיי היום יום שלנו.
כולם מקרים אמיתיים לחלוטין :
– "הילד המתבגר שלי משתמש בשפה שאינה מקובלת עלי."
– "המנהל שלי מצפה שאהיה זמין 24X7 בניגוד להגדרות התפקיד. "
– "אני גננת ותיקה. הסייעת שעובדת איתי מרימה את קולה והילדים חוששים ממנה."
– "אחד העובדים שלי המקורב למנכ"ל מאחר באופן עקבי בבקרים."
– "החותן שלי עזר לנו ברכישת הדירה. עכשיו, הוא מכתיב לנו סדרי עדיפויות ואני מרגישה מאוימת."
– "כשהתחלתי לנהל פרויקט חדש אמר לי אחד העובדים: "אין מצב שאני עושה מה שאתה אומר".
– "בן זוגי משתמש מולי בשפה שאני חווה כאלימה ומשפילה."
כשגבולות מוגדרים באופן ברור ונשמרים בצורה מכבדת ועקבית, חלק גדול מהקונפליקטים נעלמים.
האנרגיה משתנה ממתח, עייפות, ניכור ולחץ לחיבור, יצירתיות, חיוניות ושמחה.
בהורות. בזוגיות. בעבודה. בתוכנו.
על מנת לאפשר למידה ותרגול מיטביים מספר המשתתפים מוגבל ל-24 בלבד.
מניסיון עבר המקומות בסדנאות אלו מתמלאים במהירות ומתפתחת רשימת המתנה.
אם הנושא מעניין אתכם אני ממליץ לכם בחום להרשם מהר.
כל הפרטים והרישום בקישור המצורף
שבוע מלא וממלא,
רוני ויינברגר