אני רוצה לשאול אותך שאלה קשה.
לא פשוטה.
יכול להיות שהיא תכעיס אותך, תלחיץ אותך או תגרום לך חוסר נוחות.
עדיין חשוב לי לשאול אותך את השאלה הזו.
כי בעיני היא אחת השאלות הכי חשובות שיש.
מצאתי את השאלה הזו היום, ממש לפני כמה שעות.
היא פתאום הופיעה.
ומיד הרגישה לי מדויקת וחזקה מאוד.
שאלתי את עצמי שאלות דומות בעבר אבל אף פעם לא בדיוק ככה.
אגב, עוד אין לי תשובה משלי.
אבל משהו כבר התחיל "לרטוט" וברור לי שאני הולך להיות "איתה קצת". החג הקרוב יכול להיות זמן טוב לכך.
מוכן/ה …?
הנה השאלה:
אם היית יודע/ת שחייך יסתיימו בעוד חמש שנים, מה היית עושה אחרת בשבוע הקרוב?
רגע…
לא לענות עדיין.
שים/י לב מה קורה לך כרגע…
איזה רגש קופץ…
איזו מחשבה עולה…
עדיף לקחת את הזמן, לא לרוץ לתשובה הראשונה שעולה.
אני רוצה להסביר למה השאלה הזו כ"כ חשובה בעיני:
יש המון דיבורים על לחיות את הרגע.
להיות בכאן ובעכשיו.
להכיר תודה על מה שיש.
לא לקחת דברים כמובן מאליו.
להתייחס לכל יום כאל מתנה.
רוב האנשים מסכימים עם הכיוון הזה ברמה העקרונית.
וגם מתקשים ליישם במרוץ של היום – יום, בעומס של השוטף הסוחף.
יש גם את הסיטואציה (טפו טפו טפו, חס וחלילה..) של משבר רציני: מחלה קשה, תאונה, מוות וכו'.
במצבים כאלו המציאות משתנה בצורה דרסטית ובמהירות.
אנו חווים "ניעור" רציני ופעמים רבות מפנים את כל המשאבים (זמן, כסף, אנרגיה, תשומת לב..) לאן שצריך.
איני מאחל את זה לאף אחד.
בחזרה לחיים הרגילים ולשאלה:
אם היית יודע/ת שחייך יסתיימו בעוד חמש שנים, מה היית עושה אחרת בשבוע הקרוב?
השאלה מכילה כמה חלקים מהותיים:
1. "חייך יסתיימו" – הזמן שלנו כאן סופי. אנו יודעים את זה בוודאות. השעון מתקתק לאחור.
2. "חמש שנים" – זה לא אירוע חירום מיידי וגם לא זמן בלתי מוגבל. חמש שנים זה פרק זמן שאפשר לעשות בו תהליכים. זמן שצריך להתקיים בו ולהחזיק את עצמנו ואת משפחתנו גם כלכלית. אין לנו את "הפריבילגיה" של לעזוב הכול ולהתמקד אך ורק במה שבא לנו. צריך גם "ללכת למכולת".
3. "עושה אחרת" – מימד מעשי. סדר עדיפות משתנה. עושה אחרת יכול להיות להפסיק לעשות, להתחיל לעשות, לשנות.
4. "בשבוע הקרוב" – מסגרת זמן רחבה מספיק שבאמת מאפשרת שינוי. אין הכרח לשנות משהו מייד או בחמש דקות הקרובות אך גם נמנעת מריחה של "בעוד שנתיים" או "מתישהו"
אם היית יודע/ת שחייך יסתיימו בעוד חמש שנים, מה היית עושה אחרת בשבוע הקרוב?
שים/י לב לאן המחשבה לוקחת אותך עכשיו…
האם זה משהו שקשור למערכות יחסים עם אנשים שחשובים לך?
לתחום העבודה והקריירה?
לחלומות או תשוקות שלא התחלת להגשים עדיין?
אולי משהו שקשור להתפתחות האישית שלך?
אם עולה איזשהו נושא אני ממליץ מאוד לשהות אתו קצת.
לקחת את הזמן עם המחשבה.
בלי למהר או להילחץ…
אגב, השאלה הזו הופיעה אצלי היום אחרי שלושה ימים אינטנסיביים ומלאים:
סדנת קריירה לקבוצה של 22 עובדים נבחרים,
ליווי מנהלים בכמה דילמות מורכבות ומאתגרות,
תהליך אישי מרגש עם מספר אנשים,
יצירה,
חצי יום מדהים בנושא פיתוח פוטנציאל על בארגון מוביל,
משובים מרגשים ומשמעותיים שקיבלתי
וגם לא מעט זמן משפחה עם אשתי והילדים.
די ברור לי שהתזמון שבו השאלה הופיעה אינו מקרי.
אני מאמין שהיא נולדה בין היתר מתוך אוסף החוויות והאתגרים שאני והאנשים שסביבי חווינו השבוע.
בתרגיל המחשבתי הזה יש לך חמש שנים.
זה הרבה זמן.
לא הכול צריך קרות מחר.
אבל משהו צריך לקרות כבר השבוע.
גדול או קטן.
עם עצמך או עם אחרים.
משהו שונה. אחר.
מה זה הדבר הזה?
מה את/ה רוצה לעשות אחרת בשבוע הקרוב?
למה את/ה מתחייב בשבוע הקרוב?
מעניין אותי מאוד לשמוע מכם:
אני סקרן לדעת מה המילים הללו מעוררות בכם.
אילו מחשבות עולות. לאיזה פעולות אתם מתחייבים.
מוכנים לשתף ?
תודה,
חיים מלאים וחג סוכות שמח,
רוני ויינברגר