חמש דרכים לסגור "כמו שצריך".
1. לעצור
2. להודות
3. לחגוג
4. ללמוד
5. להתאבל
1. לעצור.
להאט. לנשום.
לקחת את הזמן.
אפילו כמה דקות.
לא לעבור אוטומטית לדבר הבא.
להשהות את המרוץ הבלתי נגמר.
בסוף כל יום אני אוהב לקחת את הזמן.
להישען אחורה ו"לסגור את היום".
לחשוב על היום שהיה.
על השיעורים שלמדתי,
הקשיים שחוויתי,
המתנות שקיבלתי,
הדרך שעברתי.
רבע שעה מספיקה.
לעצירה שכזו יש השפעה גדולה.
2. להודות.
למי שסייע, תרם, תמך.
לפרגן.
למי שבזכותו (בין היתר) קרה מה שקרה.
אנחנו לא לבד.
השבוע חגגנו מסיבת יום הולדת כיתתית לבננו רועי.
בחרנו בקוסם ("אייל הקוסם") שכבש את הילדים ואותנו.
הבן אדם היה מקצועי ועשה את העבודה מכל הלב.
בשלוש דקות אפשר להגיד או לכתוב לו תודה מהלב.
בנוסף, אפשר לפרסם המלצה כדי שעוד כמה אנשים ידעו.
אם לא נעשה את זה עכשיו, הערב, היום,
זה כנראה כבר לא יקרה.
3. לחגוג.
לחגוג צעד משמעותי או הישג שהשגתי.
לחגוג צעד קטן שהצלחתי לעשות.
לחגוג מתנה שקיבלתי או שנתתי.
לחגוג מפגש עם חבר. זמן משפחה.
לחגוג דברים יום-יומיים שאינם מובנים מאליהם.
לחגוג עם אחרים.
לחגוג את עצמנו.
אני סוגר שבוע מלא ואינטנסיבי.
מה אני חוגג השבוע?
הנה רשימה חלקית:
– ספר מהנה במיוחד שמלווה אותי בכל הערבים האחרונים.
(תודה לרונה על ההמלצה על "שוליית הרוצח"),
– התקדמות משמעותית ("מיני פריצת דרך") בתהליך עם ארגון שאני מלווה.
– שלושה מפגשים שונים עם חברים שלא פגשתי מזמן.
– יום הולדת שאינו מובן מאליו.
– זמן איכות משפחתי באינטראקציות שונות.
4. ללמוד.
כולנו בדרך. במסע מתמשך.
בטווח הארוך מה שעושה הבדל גדול בעיני
זו היכולת ללמוד, להתפתח.
במקומות מסוימים קוראים לזה תחקיר והפקת לקחים.
זה לא חייב להיות פורמלי או יבש.
אפשר ללמוד מהצלחות ואפשר ללמוד מכישלונות.
שניהם חשובים מאוד בעיני.
לעתים השיעור מהנה ולפעמים הוא קשה מאוד.
בכדי להתפתח ולגדול אנו צריכים להכיר בשיעורים שלנו.
דרך אחת לעשות זאת היא לשאול:
מה למדתי השבוע?
איזה שיעור קיבלתי?
איך גדלתי?
שתיים או שלוש למידות בשבוע יעשו הבדל עצום לאורך זמן.
השתתפתי השבוע בהדרכה בת ארבע שעות.
בסיומה, כחלק מהסגירה, שאלתי את עצמי מה למדתי.
אחת הלמידות המשמעותיות היא עוד טכניקה אפקטיבית מאוד
ללמידה ארגונית חוויתית ועוצמתית בזמן קצר.
(תודה לנופר, חן ורונן על השיעור).
איישם את זה בקרוב בחלק מהסדנאות הבאות שלי.
5. להתאבל.
למילה הזו בד"כ יש קונוטציות של מוות
ולכן היא מעוררת התנגדות בקרב לא מעט אנשים.
חלק חשוב מסגירה הוא אבל.
על כאב שחווינו,
על משהו שרצינו שיקרה ולא קרה,
על משהו שלא רצינו שיקרה וקרה,
על פרידה, על פגיעה,
על פספוס הזדמנות,
על פוטנציאל שלא מומש ואולי גם לא יתממש.
ממש כמו ב"שבעה",
חשוב לתת מקום גם למימד הזה
ולעבד אותו לפני שממשיכים הלאה.
השבוע אני מתאבל על משהו שאמרתי
ושהתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
(גיליתי את זה בדיעבד).
זה יצר מועקה, עורר כאב והביא לריחוק.
חלק מהאבל שלי הוא על הריחוק שנוצר במערכת היחסים
וחלק הוא על האנרגיה (הלכאורה) המבוזבזת ומיותרת שהולכת לאיבוד.
הבוקר במסגרת המשחק הראשון של גמר ה- NBA
נפצע שחקן מפתח בקבוצתו של דיוויד בלאט.
בסבירות גבוהה הוא סיים את העונה ולא יחזור לשחק בקרוב.
השחקן יכול להתאבל על פציעה כואבת שמנטרלת אותו בזמן קריטי.
בלאט יכול להתאבל על חוסר מזל שאולי עולה באליפות שמתרחקת.
לא בטוח שתהיה להם עוד הזדמנות או מעמד שכזה…
*****
חמש דרכים לסגור "כמו שצריך".
1. לעצור
2. להודות
3. לחגוג
4. ללמוד
5. להתאבל
אם בא לך לכתוב לי כמה מילים על מה הפוסט הזה מעורר בך, יעניין אותי לקרוא אותן….
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
* לקבלת קורס תקשורת מקרבת חינמי ניתן להירשם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.