בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים הקרובה.
שניים מילדי נכנסים למסגרות חדשות: כיתה א' וחטיבת ביניים.
עשרות חברים חדשים, מורות ומורים לא מוכרים,
נהלים וסטנדרטים שונים, סביבה אחרת.
בעוד כמה ימים יקבלו אלפי מורים ומורות,
כיתות מלאות בתלמידים חדשים ומוכרים, כל אחד מהם עולם ומלואו.
ביחד הם יעברו שנה אינטנסיבית ומלאה.
את הפוסט הנוכחי בחרתי להקדיש לשלושה מחנכים יוצאי דופן.
*****
"אני מפקיד בידך ארבעים נערים.
ארבעים בני אדם.
אחריותך וחובתך להכיר כל אחד ואחד מהם באופן אישי ולעומק.
לדעת כל מה שאפשר עליהם ועל משפחותיהם.
לשם כך אני נותן לך כשלושה שבועות ואז אעשה לך מבחן:
אצטרף לאחד האימונים שלכם ואבדוק עד כמה אתה מכיר אותם.
בזמן הזה גם אני אעשה מאמץ להכירם, ולהבדיל ממך,
ללא הפריבילגיה של לבלות איתם יום יום.
חסר לך שיהיה מישהו שלא תכיר או שאני אכיר טוב ממך."
זו היתה קבלת הפנים שעשה לי זיו, מפקדי לפני כ-20 שנה,
ימים ספורים לפני שקיבלתי מחזור חדש של חניכים ביחידה בה שירתתי.
אני זוכר את השיעור הזה היטב.
המסר עבר בצורה ברורה וחדה.
נלחצתי מהציפייה וידעתי שהמבחן אכן יגיע.
אבל יותר מכך,
בעיקר חשתי באחריות הגדולה שזיו הפקיד בידי.
השיחה הזו שינתה את נקודת המבט שלי.
הבנתי בעוצמה שמעבר לפיקוד על מחזור חדש של חניכים במסלול,
אני מקבל לידיי ארבעים בני אדם שכל אחד מהם עולם ומלואו.
כפי שזיו הבטיח, המבחן אכן הגיע.
שלושה שבועות מאוחר יותר יצאתי עם ארבעה מדריכים וארבעים החניכים למסע לילי.
פעילות שסוגרת יום ארוך ואינטנסיבי.
לילה חשוך ללא ירח.
ביקשתי מאחד המדריכים שיוביל והתמקמתי בסוף הגוש,
ממקום שאפשר להבחין בכולם, לנוע ביניהם הלוך וחזור,
לראות את האינטראקציות שבד"כ נסתרות.
כשעה לאחר תחילת המסע, אני מרגיש יד על כתפי ושומע קול מוכר:
"אהלן רוני, איך הולך? מוכן למבחן?"
זיו (אין לי מושג מהיכן הוא צץ) צועד לידי, נינוח ומחייך.
פעימות הלב שלי עלו מידית ולא בגלל המאמץ הפיסי.
בטחתי בתהליך שעברתי בשבועות האחרונים,
אך היה לי חשוב לי מאוד לא לאכזב את זיו.
להראות לו עד כמה אני מכיר כל אחד ואחד מהם.
נענו ביחד לצד גוש האנשים כשבכל פעם זיו מצביע מרחוק על דמות חשוכה אחרת ושואל:
"מה שמו?", "מהיכן הוא בארץ?", "כמה אחים ואחיות יש לו?",
"מה הוא למד בתיכון?", "יש לו תחביב מיוחד?"…
על רוב השאלות ידעתי לענות. לא על כולן.
כשנתקעתי זיו סיפק את התשובה. הוא ידע.
לאחר זמן מה זיו טפח על כתפי וקרץ בחיוך רחב.
זה היה אחד המבחנים שהכי שמחתי לעבור.
שיעור משמעותי לכל החיים.
דוגמא אישית עוצמתית מאדם וממחנך יוצא דופן.
*****
בתזמון מושלם, שלשום התגלגל לידי הספר "כיצד לאהוב ילדים" שנכתב ע"י יאנוש קורצ'אק הנחשב לאחד המחנכים הדגולים.
ספר קצר יחסית, המבוסס על רשימותיו ומחשבותיו של קורצ'אק בעבודתו החינוכית כמנהל פנימיית יתומים ומחנות קיץ.
הנושא שתפס את תשומת לבי יותר מכל ושעובר כחוט השני לאורך הספר הוא נושא האנושיות:
תלמידים כבני אדם.
מורים כבני אדם.
היום החשיבה הזו נפוצה יחסית.
חשוב לזכור שהספר נכתב בין מלחמת העולם הראשונה לשניה כשכל זה היה הרבה פחות מקובל.
ובנוסף – יש הבדל גדול בין חשיבה לבין ביצוע.
גדולתו של יאנוש קורצ'אק בעיני היא לא רק פריצת הדרך התפישתית אלא היישום המתמיד והנחוש,
חרף הקשיים, המורכבויות והאילוצים הרבים שהיו אותה תקופה.
הנה מספר ציטוטים לדוגמא מתוך הספר:
"ההנחה שהפדגוגיה היא תורת הילד ולא תורת האדם, זאת היא אחת הטעויות המרגיזות ביותר."
"היה כפי שהנך – חפש דרך בעצמך – הכר את עצמך, לפני שתרצה להכיר את הילדים.
חשוב נא למה אתה מוכשר ואחר כך תבוא לתחום תחומים לזכויותיהם וחובותיהם של הילדים.
קודם כל אתה בעצמך ילד ועליך לחנך ולהשכיל את עצמך."
“מתחת לתלבושת אחידה דופקים מאה לבבות שונים
וכל אחד מהם – קושי אחר, עבודה אחרת, דאגה וחשש אחרים."
“המורה צועק? – סליחה אדוני הנכבד וכי מה הוא צריד לעשות, מאחר שהרגיזוהו?
אף הוא אדם חי ויש לו עצבים ומחושים משלו,
ויש לו דאגות משפחה ואבנים בכליותיו…”
*****
לפני כשנה וחצי פרסמתי פוסט בשם "איך מתמודדים עם מוות בכיתה ד" ובו הפנייה לסרט על מחנך יפני בשם טושירו קאנאמורי.
קאנאמורי מאמין שתפקידו העיקרי של ביה"ס הוא ללמד את הילדים להיות מאושרים.
אורכו של הסרט "ילדים מלאי חיים" כחמישים דקות והוא מרגש ומעורר השראה.
אני יודע שמעט מדי לקחו וייקחו את הזמן לצפות בסרט הזה.
אם נושא החינוך קרוב ללבכם, אני ממש ממש ממליץ לכם לא לוותר עליו.
צפייה בסרט הזה יכולה להיות אחת השעות הכי איכותיות שתעניקו לעצמכם השבוע.
הנה קישור לחלק הראשון של הסרט באיכות טובה יותר מזו שבפוסט המקורי ובתוספת כתוביות באנגלית.
*****
מי המחנכים שנגעו בכם? שהשפיעו עליכם? מוזמנים לשתף בתגובות למטה…
אני רוצה לאחל לכל התלמידים והמורים שנת לימודים מוצלחת,
מסע אנושי, מרתק, מרגש, מצמיח ומהנה.
שילדינו יזכו לפגוש מחנכות ומחנכים כמו זיו, יאנוש קורצ'אק וטושירו קאנאמורי.
שמחנכינו ומורינו יזכו לסיפוק, תשוקה, משמעות והכרה כמו זיו, יאנוש קורצ'אק וטושירו קאנאמורי.
שבת שלום וחיים מלאים,
רוני ויינברגר