בקרב שבטים מסוימים בדרום אפריקה, המונח המקובל לאמירת שלום כשפוגשים אדם הוא "סאוובונה" (Sawu Bona) – "אני רואה אותך". התגובה השגורה היא "סיקהונה" (Sikhona) – "אני כאן".
הסדר הוא חשוב – לפני שאני מבחין בך אינך קיים. ברמה מסוימת, כשאני מבחין בך, אני יוצר אותך ומביא אותך לחיים.
אימרה נוספת השגורה בפי אנשי שבט הזולו היא "Umuntu Ngumuntu Nagabantu" – ובתרגום חופשי: "אדם הוא אדם בגלל אנשים אחרים".
ידוע שהשפה משקפת במידה רבה את התרבות. בבסיס שתי האמירות הללו קיימים הצרכים הכל כך חשובים של להיראות, להישמע ולהיות מובן. של לקבל כבוד והכרה כאדם. צרכים אלו הם החמצן הרגשי והפסיכולוגי ההכרחיים לקיום שלנו, בדומה לתפקיד שחמצן, מזון ומים ממלאים במישור הפיסי.
תקשורת מקרבת מסייעת לנו לראות אנשים. להקשיב להם, להבין אותם. לעומק. מבעד לשכבות השונות, לרעשי הרקע ולעומסים.
כמה פעמים אנו עוברים ליד אנשים "שקופים" ולא רואים אותם? כמה אנשים ראיתם הבוקר (אבל ראיתם באמת !!!), מרגע שהתעוררתם ועד שהגעתם למקום העבודה, לביה"ס או לגן הילדים? כל כך קל לא לראות, לפספס או לקחת כמובן מאליו…
אני ממליץ בחום לערוך מחר בבוקר ניסוי ולבדוק כמה אנשים אתם מצליחים לראות עד השעה 8:00. סביר להניח שתופתעו ממה שתגלו: בן/בת הזוג. הילדים. מנקה הרחובות. השותפים לפקק. הולכי הרגל. המתנדב במעבר החצייה. החייל שמנסה לתפוס טרמפ. השומר בחניון. המאבטח בכניסה. הגננת…
כל אדם עולם ומלואו…
ועפ"י שבטי אפריקה כשבאמת תבחינו בהם במידה מסוימת תיצרו אותם ותביאו אותם לחיים !