גישת "התקשורת מקרבת" מאפשרת נתינה וקבלה מהלב תוך התחשבות הדדית בצרכים.
נתינה מהלב מבלי לוותר על הצרכים החשובים שלי ומבלי לדרוס אותך ואת הצרכים החשובים שלך.
זוהי בעצם חשיבת מנצח-מנצח קלאסית.
נתינה ממקום של אחריות, בחירה חופשית ורצון להעשיר חיים ולא מתוך פחד, אשמה, בושה וחוסר ברירה.
את הסרטון הבא ראיתי עשרות פעמים ובכל פעם הוא מרגש ומעצים אותי מחדש.
זהו סיפורם של דיק וריק הויט, אב ובנו.
סיפור על קשר מיוחד , על כוח רצון מדהים, על נתינה אינסופית ועל חיים מלאים.
שמונים וחמש פעמים הוא דחף את בנו המוגבל, ריק, 42 קילומטרים במרתונים. שמונה פעמים, הוא לא רק דחף אותו 42 קילומטרים בכיסא גלגלים, אלא גם גרר אותו אחריו בשחיה כארבעה קילומטרים בסירה קטנה, והסיע אותו באופניים כ-180 קילומטרים כאשר הוא יושב בהתקן מיוחד על כידון האופניים. והכל ביום אחד.
דיק גם גרר אותו אחריו במסעות סקי למרחקים, נשא אותו על גבו במסעות טיפוס הרים ופעם אחת ערך איתו מסע ברחבי ארה"ב על אופניים.
ומה ריק עשה עבור אביו? לא הרבה, מעבר לכך שהציל את חייו.
"הדבר שאני הכי רוצה", אומר ריק, "הוא שפעם אחת, אבי ישב בכסא ואני אדחוף אותו".
את הקרדיט לסרטון אני זוקף לחברי ערן שטרן שדרכו נחשפתי לסיפור המרגש הזה לפני מספר שנים.
בקישור הבא של ערן תוכלו לקרוא עוד על האב והבן המופלאים הללו.
אשמח לשמוע מכם: מה הסרטון מעורר בכם? איפה בחייכם אתם נותנים ומקבלים מהלב ? למי אתם יכולים ורוצים לתת מהלב ברגע זה ?
אני מאחל לכם חיים מלאים עם המון קבלה ונתינה מהלב,
רוני ויינברגר