"מה יותר חשוב "הבפנים" או "הבחוץ?

מה יותר חשוב: העבודה הפנימית והדיבור שלנו עם עצמנו (= "הבפנים") או הדיבור עם אחרים והאינטראקציה עם הסביבה (= "הבחוץ")?

הדוגלים בשינוי הפנימי מאמינים שהכול נמצא בתוכנו, שהעולם ואנשים אחרים מושפעים מהתהליך הפנימי שלנו ומגיבים לו.

המפתח בעיניהם הוא התפתחות פנימית עמוקה ומתמדת (לדוגמא: קבלה עצמית, הקשבה, הפחתת שיפוטיות והכרת תודה פנימית).

עפ"י תפישת עולמם, כשנתפתח מספיק מבפנים כל השאר כבר יקרה מעצמו…בקלות ובמהירות..

למצדדים בשינוי חיצוני זה יכול להראות קצת מנותק ואולי אפילו כסוג של בריחה.

הם מאמינים שאנו חלק מסביבה דינמית ושהיכולת להתנהל עם אחרים היא מהותית והכרחית.

לדעתם, מהות האתגר פה היא כאן ועכשיו, ב"חיים האמיתיים" ובמצבים יום-יומיים בבית ובעבודה. מצבים שבהם נדרש להגיב מהר ושלא תמיד יש את הזמן או האפשרות "להתנתק" כדי לעשות עבודה פנימית.

במקרים רבים אנשי "הפנים" ו"החוץ" מסתכלים אלו על אלו בזלזול ובחוסר הערכה.

מה איתכם..? איך זה אצלכם. ?

האם אתם מעריכים יותר אחד מהם ופחות את השני..?

האם אתם נמשכים לשניהם באותה מידה או במידה שונה..?

עבורי שניהם חשובים מאוד, נדרשים ומשלימים זה את זה.

ובגלל השילוב החשוב והעוצמתי הזה אני חי, לומד, מתרגל ומנחה תקשורת מקרבת:

• עם עצמי: הקשבה פנימית עמוקה ובלתי נגמרת שיוצרת רוגע, בהירות וקבלה עצמית.

• עם אחרים: הקשבה אמפטית לצד ביטוי עצמי אסרטיבי ובהיר גם במצבים טעונים שבהם הפער גדול.

תגובות

תגובות