סיטואציה ראשונה:
עינב ממלאת את תפקיד המנכ"ל זו השנה השלישית ועושה את זה בהצלחה מרובה.
סוף סוף אחרי כשנתיים וחצי של השקעה מרובה, למידה אינטנסיבית וזריעת זרעים אפשר לקצור את הפירות וליהנות מהתוצאות:
העסק גדל, כולם מרוצים ואפילו נוצר איזון חיים בריא בין העבודה לבית.
יש רק בעיה אחת: הדברים די צפויים. קצת משעמם אפילו. היא מרגישה תקיעות…משהו חסר…היא יכולה הרבה יותר.
היא מתגעגעת לריגוש…לברק בעיניים…לאתגרים ול"רעב" שאפיינו את השנים הראשונות.
"למה אני לא יכולה פשוט ליהנות מזה עכשיו? " היא שואלת את עצמה. "למה בוער לי להחליף תפקיד בכל פעם שדברים סוף סוף מתייצבים ונכנסים למסלול בריא?"
"אם רק הייתי יכולה ליהנות מזה עכשיו הכול היה מושלם. כי באמת, אם חושבים בהגיון לא חסר לי שום דבר עכשיו".
"למה אני אנוכית וחושבת רק על עצמי? אם אעזוב יהיה לי הרבה עניין ואתגר אבל המשפחה שוב תשלם מחיר כבד…"
להישאר או לעזוב? למשוך עוד או לשנות עכשיו ?
~~~~~~
סיטואציה שניה:
יאיר נחשב לעובד מצטיין כבר יותר מחצי עשור. מעריכים אותו מאוד בחברה.
הוא אוהב את מה שהוא עושה ועם השנים הפך למומחה של ממש בתחומו.
לפני שבועיים הודיעו לו שבעוד שנה הפרויקט שבו הוא עובד יסתיים ושעליו לחפש תפקיד אחר. בתוך החברה או מחוצה לה.
אמרו לו שהלוואי והיה אפשר אחרת כי באמת מאוד מעריכים אותו אבל המצב בשוק קשה ומצריך שינויים.
הבטן שלו מתהפכת. זה אמיתי. העדכון הזה תפש אותו בהפתעה וממש לא ברור איך החיים שלו יראו בעוד חודשים ספורים.
המצב עוד טוב יחסית כי במקומות אחרים מפטרים מהיום למחר.
מה לעשות ??
האם כדאי למצוא תפקיד אחר בתחום חדש (לוותר על מומחיות שבנה במשך שנים) בחברה שהוא אוהב ומכיר ושמספקת לו עוגן ויציבות?
האם יוכל ללמוד מאפס ולהתחרות בהצלחה עם כל האחרים שכבר "שוחים" בתחום החדש?
ומי מבטיח ששינוי דומה לא יקרה בעוד זמן מה שוב?
ואולי עדיף "לצאת החוצה" עם כל אי הוודאות ולבנות את עצמו בתחום שהוא כ"כ חזק בו?
החברים אומרים שזה אפשרי, שהוא יצליח ושכמומחה בתחום, הוא יכול אפילו להרוויח יותר.
לצאת מהחברה ולהמשיך בתחום המומחיות או להישאר בחברה ולהחליף תחום?
איך בכלל לגשת לזה? ומה לעשות עם אי הוודאות והפחד שממש משתקים ?
~~~~~~
סיטואציה שלישית:
יעל בחרה לעזוב את מקום העבודה הקודם שלה מרצונה.
יש גבול לכמה אפשר לעבוד אם אנשים שמערכת הערכים שלהם (בהנחה שיש להם כזו) כ"כ שונה משלה.
היא גאה בעצמה על האומץ והנחישות. יש קוים אדומים שאסור להתפשר עליהם. גם אם אין משהו אחר ביד.
יש לה אופי חזק, היא חכמה ואין לה בעיה לעבוד קשה. מגיע לה משהו יותר טוב והיא בטוחה שתמצא.
אחרי כמה חודשים הגאווה, תחושת החופש והאופטימיות נעלמים כמעט לגמרי…
היא לא מוצאת שום דבר שמתאים למה שהיא מחפשת.
היא שלחה קו"ח למספר משרות ואפילו לא הזמינו אותה לראיונות.
הדברים היחידים שמציעים לה קטנים עליה בשלוש מידות. והמשכורות מגוחכות.
תחושת השפלה.
היא מתחילה לאבד את הביטחון ותוהה אם לא היתה נמהרת מדי כשהחליטה לעזוב…
ללכת על הדבר הבא שתמצא גם אם הוא "קטן עליה" או להמשיך לחפש משהו מתאים יותר ?
~~~~~~
מעברי קריירה מעסיקים כל אדם שני שאני מכיר.
לפעמים מבחירה ולפעמים בכפייה.
תקופות של מעברי קריירה (התלבטות אם לעזוב או להישאר, חיפוש עבודה, תהליך ראיונות וכניסה למקום חדש ועוד) מאופיינות הרבה פעמים באי וודאות, חשש, חוסר ביטחון ומתח.
"תשובת בית ספר" של מה הכי נכון לעשות נדירה או לא קיימת במצבים הללו.
גם ההיגיון וגם הרגש שותפים בתהליך ולא מעט פעמים מתווכחים ביניהם.
בשנים האחרונות העברתי סדנאות פיתוח קריירה למאות עובדים ומנהלים, ליוויתי באופן אישי עשרות רבות ועברתי לא מעט שינויי בקריירה בעצמי.
הגעתי למסקנה שקיים גורם מפתח אחד המשפיע יותר מכל גורם אחר על היכולת לבצע מעבר קריירה איכותי.
גורם המפתח הזה הוא תקשורת אפקטיבית.
קודם כל תקשורת אפקטיבית של אדם עם עצמו.
ולאחר מכן תקשורת אפקטיבית של אדם עם אחרים ועם הסביבה.
- הקשבה לעצמנו: מה חשוב לנו, במה אנו טובים, מה חסר לנו ומה אנו מקווים לשפר. אם איננו מכירים את עצמנו איך נמצא משהו שמתאים לנו?
- הקשבה לתחושות ולרגשות והיכולת להכיל אותן מבלי להדחיק, לברוח או להתעלם.
- דיבור עצמי מחזק, מאפשר למידה ומניע לפעולה.
- תקשורת בהירה ואסרטיבית עם אחרים בזמן בירורים, ראיונות ומו"מ.
- תקשורת כנה עם חברים ומכרים, פתיחות לקבל מהם ולהיעזר בהם.
אני נרגש להשיק תכנית 1:1 מיוחדת הממוקדת בתקשורת אפקטיבית ומעברי קריירה.
את הפרטים המלאים תוכלו למצוא כאן
התכנית מוגבלת לארבעה אנשים בלבד כך שאם הנושא מעניין כדאי לכם לקרוא עכשיו במה מדובר.
בנוסף – יש הנחה מיוחדת למי שיחליט מהר !
להתראות בינתיים,
חיים מלאים,
רוני