אי-התנגדות, חוסר-שיפוטיות ואי-היקשרות

א. אי-שיפוטיות

"הקישוריות העמוקה יותר המחברת בין כל הדברים והאירועים מצביעה על כך שהתוויות המנטליות של 'טוב' ו'רע' מתעתעות בנו.
הן תמיד מצביעות על נקודת מבט מצומצמת, ולכן הן נכונות רק באופן זמני ויחסי.
הדבר מומחש בסיפור על איש חכם שזכה במכונית יקרה בהגרלה.
בני משפחתו וחבריו שמחו מאוד בשבילו ובאו לחגוג עמו.
'כמה נפלא ! ', הם אמרו. 'יש לך מזל.'
האיש חייך ואמר: 'יכול להיות.'
במשך כמה שבועות הוא נסע במכוניתו בהנאה.
ואז, יום אחד, נהג שיכור התנגש במכוניתו בצומת, והוא הובהל לבית החולים.
בני משפחתו וחבריו באו לבקרו ואמרו: 'זה באמת חוסר מזל.'
האיש חייך שוב ואמר: 'יכול להיות.'
בעודו שוכב בבית החולים, לילה אחד התרחשה מפולת וביתו התמוטט וקרס לים.
למחרת באו בני משפחתו וחבריו לבקרו שוב ואמרו לו: 'יש לך מזל שהיית בבית החולים.'
והוא אמר שוב: 'יכול להיות.'

אותו 'יכול להיות' של האיש החכם מסמל סירוב לשפוט את מה שקורה.
במקום לשפוט את המצב הוא מקבל אותו, ובכך הוא מתואם בהרמוניה מודעת עם הסדר הגבוה.
הוא יודע שלעיתים קרובות השכל אינו יכול להבין איזה מקום או תכלית יש לאירוע שרירותי לכאורה בתמונה הכוללת.
אך אין כל אירועים שרירותיים, ואין גם אירועים או דברים שקיימים בכוחות עצמם ולמען עצמם בנפרד.
האטומים המרכיבים את גופכם היו טמונים פעם בכוכבים, והגורמים לאירועים הקטנים ביותר הם אינסופיים וקשורים לשלם בדרכים בלתי נתפשות. "

~ מתוך "ארץ חדשה", מאת אקהרט טולה, עמוד 137

**
ב. אי-התנגדות

"מאסטר הזן האקוין חי ביפן.
הוא זכה לכבוד רב, ואנשים רבים באו אליו ללמוד את הוראתו הרוחנית.
יום אחד הרתה בתו בת-העשרה של השכן.
כאשר הוריה הכועסים נזפו בה ושאלו לזהות האב, היא סיפרה להם שזה האקוין, מאסטר הזן.
ההורים מיהרו בזעם לביתו של האקוין וצעקו עליו שבתם התוודתה שהוא האב.
המילה היחידה שאמר להם בתשובה היתה: 'האמנם ?'

החדשות על השערורייה התפשטו בכל העיר ומחוצה לה.
המאסטר איבד את המוניטין שלו.
אך זה לא הטריד אותו.
איש לא בא לראותו עוד.
הוא נשאר שלו.
לאחר שהילד נולד, הביאו ההורים את התינוק להאקוין. 'אתה אביו לכן תטפל בו.'
המאסטר טיפל בילד באהבה.
כעבור שנה התוודתה האם בחרטה בפני הוריה שהאב האמיתי של הילד הוא בחור שעבד בחנותו של הקצב.
בצער רב הם הלכו לראות את האקוין, להתנצל בפניו ולבקש את סליחתו.
'אנחנו באמת מצטערים. באנו לקחת את התינוק. בתנו התוודתה וסיפרה שאתה אינך האב.'
'האמנם?' זה כל מה שהוא אמר ומסר לידיהם את התינוק.

תשובת המאסטר לשקר ולאמת, לחדשות רעות וטובות, היתה בדיוק אותה התשובה: 'האמנם?'.
הוא מאפשר לצורה של הרגע – רע או טוב – להיות כפי שהיא, וכך אינו הופך למשתתף בדרמה האנושית.
בשבילו קיים רק הרגע הזה, ורגע זה הוא כפי שהוא.
האירועים אינם נתפשים כאישיים. הוא אינו הקורבן של איש.
הוא באחדות שלמה עם מה שקורה, עד כי למה שקורה אין כל שליטה בו.
רק כאשר אתם מתנגדים למה שקורה, אתם נתונים לחסדיו, והעולם יקבע את האושר והאומללות שלכם.

התינוק זוכה לטיפול אוהב. רע הופך לטוב באמצעות הכוח של אי-ההתנגדות. בהגיבו תמיד על הדרישה של רגע ההווה, הוא משחרר את התינוק כאשר מגיע הזמן לעשות זאת."

~ מתוך "ארץ חדשה", מאת אקהרט טולה, עמוד 139

**
ג. אי-היקשרות

"סיפור סופי עתיק מספר על מלך שחי בארץ ים תיכונית, והיה תמיד קרוע בין שמחה לייאוש.
הדבר הקטן ביותר היה גורם לו דכדוך עמוק או מעורר בו שמחה עזה,
ושמחתו היתה הופכת בן רגע לאכזבה ולדיכאון.
בשלב מסוים התעייף המלך מעצמו ומן החיים והחל לחפש מוצא.
הוא ביקש להביא אליו איש חכם שחי בממלכתו והיה ידוע כאדם מואר.
כשהחכם הגיע אמר לו המלך:
'אני רוצה להיות כמוך.
האם אתה יכול להביא לי משהו שיביא לחיי איזון, שלווה וחוכמה?
אשלם לך כל מחיר שתבקש.'
ענה האיש החכם:
'אולי אוכל לעזור לך.
אך המחיר כה גבוה שכל ממלכתך לא תספיק.
לכן אתן לך זאת במתנה, אם תכבד אותה.'
המלך נתן את הסכמתו והאיש החכם הלך לדרכו.
כעבור כמה שבועות חזר החכם והגיש למלך קופסה מקושטת באבן ירקן.
המלך פתח את הקופסה ומצא בה טבעת זהב פשוטה, שחרוטה בה הקדשה: גם זה יעבור.
'מה פירוש הדבר?' שאל המלך.
ענה החכם: 'ענוד תמיד את הטבעת. ובכל פעם שיקרה לך משהו,
לפני שתכנה אותו טוב או רע, גע בטבעת זו וקרא את ההקדשה.
כך תהיה תמיד שרוי בשלווה.'
גם זה יעבור.
איזו עוצמה טמונה במילים האלה?
במבט שטחי נראה שאף שמילים אלה מעניקות נחמת-מה במצב קשה, הן גם מפחיתות את ההנאה מהדברים הטובים בחיים.
'אל תהיו שמחים מדי, כי גם זה לא יימשך לנצח.'
נראה שזו משמעותן כאשר מייחסים את המילים למצב שנתפש כטוב.
חשיבותן המלאה של מילים אלה מתבהרת כאשר מתייחסים אליהן בהקשר של הסיפורים שתוארו קודם לכן.

הסיפור על מאסטר הזן שתגובתו היחידה היתה 'האמנם?' מראה איזו טובה צומחת מאי-התנגדות לאירועים, כלומר מתוך אחדות הרמונית עם מה שקורה.
הסיפור על האיש שתשובתו הלקונית היתה תמיד 'יכול להיות', ממחישה את החוכמה הטמונה בחוסר השיפוטיות.
והסיפור על הטבעת מצביע על הארעיות שכאשר מכירים בה, היא מובילה לאי-היקשרות.
אי-התנגדות, חוסר-שיפוטיות ואי-היקשרות הם שלושת ההיבטים של חירות אמיתית וחיים מוארים.

המילים החרוטות בטבעת אינן אומרות שאינכם צריכים ליהנות מהחיים,
הן גם לא נועדו רק להעניק לכם נחמת-מה בתקופות של סבל.
תכליתן עמוקה יותר: לעורר את מודעותכם לכך שכל מצב הוא זמני,
שכל הצורות הן בנות-חלוף – טובות או רעות.
כאשר אתם נעשים מודעים לארעיות של כל הצורות,
היקשרותכם אליהן פוחתת, ואתם מנתקים את הזדהותכם עמן במידה מסוימת.
אי-ההיקשרות אינה מונעת מכם ליהנות מן הטוב שהעולם מציע.
למעשה, אתם נהנים ממנו יותר.
כאשר אתם רואים ומקבלים את טבעם החולף של כל הדברים ואת השינוי הבלתי נמנע,
אתם יכולים להתענג על הנאות החיים בזמן התרחשותן, בלי לפחד לאבד משהו או לדאוג לעתיד.
כאשר אינכם קשורים, אתם זוכים בנקודת מבט גבוהה יותר,
שממנה אתם משקיפים על האירועים בחייכם במקום להיות כלואים בהם."

~ מתוך "ארץ חדשה", מאת אקהרט טולה, עמודים 155-156.

תגובות

תגובות