"כל אחד יכול לספור את מספר הגרעינים בתפוח אבל אף אחד לא יכול לספור את מספר התפוחים בגרעין" / אנונימוס
הסיפור האמיתי על הצב והארנב.
כולם מכירים את הסיפור על הצב והארנב.
תחרות הריצה שבסופה ניצח הצב לקול מחיאות הכפיים של כל חיות היער.
סיפור אנדרדוג טיפוסי. מרגש. חינוכי.
על החשיבות שבהתמדה. בצניעות. בלא לזלזל.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור האמיתי על הצב והארנב.
שפחות מוכר ולא פחות חשוב:
נקבעה תחרות ריצה בין הצב לארנב.
הארנב, למרות שהיה בכושר מצוין, ושידע שיש לו סיכויים גבוהים לנצח, החליט להתכונן אליה ברצינות.
הוא בנה תכנית אימונים מפורטת בת מספר שבועות והתעורר כל בוקר ב 5:00 כדי להספיק לרוץ לפני העבודה.
הוא שכר את שירותיו של מאמן מיוחד, מהטובים שיש ביער, כדי ללטש את יכולת הזינוק שלו.
הוא בנה לעצמו תפריט מיוחד שסייע לו בהגעה למשקל המדויק ולמסת שריר אופטימאלית.
הוא חרש את האינטרנט וקרא המון מאמרים מהמקצוענים המובילים בתחום המסוים הזה.
הוא חיזק את היכולות המנטליות שלו: ריכוז, התמודדות עם קשיים ועוד.
הוא עבר על המסלול ולמד כל קטע דרך בעל פה.
הוא בדק סוגים שונים של נעלי ובגדי ריצה כדי למצוא את אלו שהכי מתאימים לו, למסלול ולתקופה הזו של השנה.
בכל התהליך הזה הארנב היה מאוד ממוקד ומכוונן.
היה חשוב לו לנצח את הצב בתחרות,
אבל יותר מכך,
היה חשוב לו לנצח בעיקר את עצמו.
להשתפר מהפעם הקודמת.
לפרוץ עוד גבול.
למצות עוד אחוז מהפוטנציאל שלו.
להתפתח.
לעשות משהו שאף אחד או רק מעטים לפניו עשו.
גם הצב לקח את כל העניין ברצינות, השקיע והתאמן במסירות רבה.
יום התחרות הגיע.
הצב והארנב התייצבו על קו הזינוק.
התרגשות רבה בקהל.
הינשוף, בעל חוש הצדק המפותח, נבחר להיות השופט.
הוא הכניס את המשרוקית לפיו, ראה שהמשתתפים מוכנים ושרק…
את מה שקרה אחרי כן, חיות היער עדיין מתקשות לעכל.
זה היה מאוד מפתיע. עד כדי הזוי.
נדרשה טכנולוגיה מתקדמת ביותר וניתוח המידע מכל מצלמות המסלול כדי להבין את זה.
הארנב היה מרוכז, מוכן וחד כפי שלא היה מעולם.
ברגע השריקה הוא נתן את זינוק חייו
ועשירית שניה לאחר מכן כבר חצה את קו הסיום.
הינשוף עדיין לא סיים לשרוק את שריקת הפתיחה.
התחרות הסתיימה למעשה לפני שהצב הרים את כף רגלו הימנית לתחילת הצעד הראשון.
הארנב חזר אחורה בריצה קלה ולחץ את ידי הצב בכבוד ובענווה.
הוא חייך לצדדים והודה לכל המברכים.
ובתוך תוכו… הוא חגג בגדול. את הניצחון.
לא את הניצחון על הצב אלא את הניצחון על עצמו.
באושר, בשמחה ובסיפוק אדיר.
יש אומרים שאפילו זלגה דמעה זעירה של התרגשות מעינו השמאלית.
*****
פוטנציאל.
לגלות את עצמנו.
את הגדולה שלנו.
את העוצמות המיוחדות לנו.
את כוחות העל שבתוכנו.
את הדבר שלשמו אנו כאן.
להאמין.
להתעלם מהרעשים.
להסיר את האמונות החוסמות.
להיפטר מ"הירושות" המגבילות.
להתמסר.
להעז.
לממש.
ליצור את מה שעוד לא קיים ושכמה להיוולד.
מריאן ויליאמסון אמרה את המילים הבאות:
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?
אתם ילדיו של אלוהים.
כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."
*****
את מסר "הפוטנציאל" אני בוחר להקדיש לילדי: שחר, תמר ורועי.
לאור שבכם.
לפוטנציאל האינסופי שלכם.
לכוחות העל של כל אחת ואחד מכם בדרככם הייחודית.
אתם אהובים.
נ.ב. תודה על ההשראה ל"סיפור האמיתי על הצב והארנב" שנולד אתכם ובנוכחותכם לפני מספר ימים…
********
נקודות למחשבה:
– איזה פוטנציאל אמיתי שלך עדיין לא מימשת? למה?
– איפה את/ה בוחרים לשחק בקטן?
– איפה את/ה כבר מממשים פוטנציאל אמיתי?
*****
אני מקווה שהמסר הזה הנו בעל ערך עבורך ואשמח לשמוע מה הוא מעורר בך.
אפשר גם להזמין חברים נוספים להצטרף לסדרת 20 המסרים.
להתראות במסר הבא,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר