ארבעה סיפורים אישיים על אומץ
סיפור ראשון על אומץ:
שנת 1962.
בחור צעיר בן 28 מתבשר שאישרו את בקשתו לעלות למדינת ישראל מרומניה.
עם קבלת הבשורה הוא מבקש לוותר על תפקידו כמנהל בקרת איכות במפעל
ולהתחיל לעבוד כפועל דפוס.
הוא מתעלם מכל העצות וההפצרות ובוחר להחליף את החלוק הלבן והעבודה
המשרדית בעבודת ייצור קשה ומלוכלכת. הוא אפילו יורד בשכר על מנת לעשות זאת.
למה הוא עושה את זה?
הוא מעריך שכשיגיע לישראל יתקשה למצוא עבודה כמנהל בקרת איכות והוא רוצה ללמוד מקצוע נדרש.
את החודשים הקרובים הוא מעביר בעבודה מאומצת סביב השעון, מתחבר למומחי דפוס ולומד מהם את סודות המקצוע.
כשנתיים לאחר מכן הוא מגיע לארץ ומתקבל מיידית לעבודה כמנהל מחלקת דפוס במפעל טקסטיל.
לימים הוא מפתח קריירה רבת שנים בתחום והופך לאחד המומחים הגדולים בארץ.
שיעור ראשון על אומץ:
נדרש אומץ כדי לחשוב קדימה, לצאת מאזור הנוחות, להאמין בעצמך, להיות
מוכן לעבוד קשה וללכת עם מה שמרגיש נכון גם אם הסביבה משוכנעת שזו טעות.
*****
סיפור שני על אומץ:
6.10.1973
היום הוא יום הולדתו ה-39.
היום גם פורצת מלחמת יום הכיפורים.
הוא אורז כמה דברים וממהר לצאת.
משאיר מאחורי את אשתו ושני בניו.
זו לא היתה המלחמה הראשונה שנלחם בה.
התמודדות יום-יומית כמעט במצבי סכנת חיים.
חוסר אונים.
אי וודאות.
פחד.
נחישות.
התמודדות.
פרידה מחברים שלא יראה עוד.
נתק של שבועות ארוכים מהבית כשלא ברור אם ומתי תהיה הפעם הבאה שיחבק את אשתו וילדיו.
שיעור שני על אומץ:
יש מצבים שבהם חוסר הוודאות גדול.
נדרש אומץ לתפקד גם במצבים הללו למרות שאיננו בוחרים בהם.
וכשהם קורים אנו לומדים להעריך הרבה יותר את השגרה ואת כל המתנות היקרות שכבר ברשותנו.
*****
סיפור שלישי על אומץ:
מרץ 2009
הוא מתבשר שהתגלה בגופו סרטן.
לאחר תקופת בדיקות ובירורים יש לקבוע מועד לניתוח.
הוא קובע את המועד ליוני כי חשוב לו להיות נוכח ו"על הרגליים" בבר המצווה של נכדיו התאומים.
הוא בוחר להיות מטופל בבי"ח שקרוב לביתו על מנת להקל על בני משפחתו ועל עצמו בחודשים הקרובים.
בשלב מסוים, אחרי מספר ניתוחים וטיפולים הוא בוחר להישאר בביתו ולוותר על טיפולי ביה"ח.
בשבועות האחרונים לחייו הוא ישכב במיטתו ויטופל במסירות ע"י אשתו, בני משפחתו ומטפלת צמודה.
שיעור שלישי על אומץ:
לעתים, בלקיחת החלטות אנו משלמים מחיר.
נדרש אומץ לבחור איזו החלטה לקחת ואיזה מחיר לשלם.
*****
סיפור רביעי על אומץ:
פברואר 2010
לילה.
השעות האחרונות שלפני מותו.
הוא מבקש מהמטפלת שלו שתקרא לאשתו.
יש משהו חשוב שהוא רוצה לומר לה.
המטפלת שואלת אם הוא בטוח.
אשתו הלכה לישון לפני זמן קצר בלבד והיא עייפה מאוד.
מותשת מהימים הללו.
הוא בטוח ומתעקש על כך.
ייתכן שהוא מרגיש שאלו רגעי חייו האחרונים.
יש משהו חשוב שהוא רוצה לומר לה.
משהו שאולי עוד לא נאמר.
ושאם לא יאמר עכשיו כבר לא יאמר לעולם.
המטפלת מעירה אותה בעדינות והיא מגיעה.
"מה רצית להגיד לי?"
הוא מסתכל בה ושותק.
משהו עוצר אותו.
אולי הוא חושש.
אשתו חוזרת למיטתה ומנסה להירדם.
מספר שעות אחרי כן הוא נפטר.
שיעור רביעי על אומץ:
לפעמים יותר מפחיד להגיד משהו חשוב למישהו קרוב מאשר לשנות קריירה,
להילחם בשדה הקרב או להתמודד עם מחלה ממארת.
דברים שלא נאמרים היום אולי לא יאמרו לעולם.
*****
את מסר ה"אומץ" אני מקדיש לאבי, אפרים פרנציסק ויינברגר, זכרו לברכה.
בגעגועים, באהבה, בהערכה ובהכרת תודה.
על כל השיעורים והמתנות שקיבלתי ממנו.
על דוגמא אישית לחיים.
על מי שהוא היה ועל מי שהוא עדיין עבורי .
*****
נקודות למחשבה:
מהו אומץ ? מיהו אמיץ ?
למי אתם חוששים ורוצים לומר משהו היום…? עכשיו?
*****
אני מקווה שהמסר הזה הנו בעל ערך עבורך ואשמח לשמוע מה הוא מעורר בך.
אפשר גם להזמין חברים נוספים להצטרף לסדרת 20 המסרים.
להתראות במסר הבא,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר