הלך רוח…
לפני שנה בדיוק, ב- 17.2.2018 ביום הופעתי ה-46,
התעוררתי בשעה מוקדמת לכתיבת בוקר, קראתי מספר עמודים בספרה של פמה צ'ודרון
ויצאתי בגשם שוטף לכיוון בית החולים ללוות את אימי בניתוח שהיא עברה באותו יום.
באותו יום, בעקבות הניתוח ולפי הערכת הרופא, הבנתי שכנראה מדובר בסרטן.
לפני שנה בדיוק, מספר שעות מאוחר יותר, חזרתי הביתה, אספתי את המשפחה
ונסענו ביחד לחגוג את יום ה"הופעה" שלי במסעדת סטייקים משובחת בנתניה.
לאחר המסעדה עברנו בבית החולים לבקר את אימי שהחלה את ההתאוששות.
**
היום, 17.2.2019, ביום הופעתי ה-47,
התעוררתי בשעה מוקדמת לכתיבת בוקר וקראתי כמה עמודים בספרה של היידי הלוורסון.
נפרדתי מבני המשפחה שהלכו/נסעו לביה"ס, לצבא ולעבודה,
פירגנתי לעצמי בחצי יום חופש ונסעתי לים.
אימי התקשרה מחוג הברידג' לאחל מזל טוב.
מאוחר יותר אנו מתוכננים לנסוע למסעדת סושי (גם היא בנתניה) שקיבלנו עליה המלצות חמות.
אני בהתרגשות ובציפייה לקראת סמינר מיוחד שנרשמתי אליו אתמול ושיתקיים בחודש הבא.
**
אז והיום…
התפאורה שונה, הרבה קרה, אנחנו במקום אחר.
**
אז כהיום…
הלך רוח של הכרת תודה ושמחה על מה שיש ונעים …
של התמודדות ונוכחות עם מה שקורה ופחות נעים…
של התבוננות פנימית…
של צמיחה…
של עוד יום בדרך של חיים מלאים …
**
זה לא הקלפים שאנו מקבלים.
זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו על הקלפים שאנחנו מקבלים ואיך אנחנו בוחרים לשחק איתם.
יום הופעה והמשכיות שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר